סטומטיטיס ילדים היא מחלה שכיחה למדי. לרוב, תינוקות מתחת לגיל שלוש חולים בזה, אך ישנם תקדימים לילדים גדולים יותר. סטומטיטיס הוא "סיפור" לא נעים וכואב, אך ניתן לטפל בו למדי.
מהי stomatitis לילדים
סטומטיטיס מתייחס למספר מחלות הגורמות לדלקת וגירוי ברירית הפה. המחלה קיבלה את שמה מהמילה הלטינית - "סטומה" (תורגם כפה).
סטומטיטיס היא מחלת הפה השכיחה ביותר בקרב ילדים. זאת בשל העובדה שהקרום הרירי אצל תינוקות עדין, דק ורגיש לחיידקים פתוגניים.
המחלה יכולה להיות קלה, בינונית או אפילו קשה. כיבים בפה הם התסמין העיקרי לסטומטיטיס.
גורם לדלקת השתן
הגורמים לדלקת השתן אצל ילדים יכולים להיות שונים:
- כוויות קשות ברירית הפה;
- אי עמידה בכללי ההיגיינה;
- מחלות נגיפיות שהועברו;
- הכנסת זיהום פטרייתי לחלל הפה;
- נטייה גנטית למחלה;
- הרפס נגיפי;
- חסינות חלשה;
- הרגל ילדותי למשוך חפצים לפה;
- הפרש טמפרטורה חזק.
זנים של stomatitis
בהתאם למקור המחלה, stomatitis הוא:
- פטרייתי;
- חיידקי;
- נְגִיפִי;
- אַלֶרגִי;
- טְרַאוּמָטִי;
- אפתי (בעל אופי אוטואימוני).
בהתאם לסוג הסטומטיטיס, יתכנו סיבות שונות למחלה. אם הרופא איבחן סטומטיטיס חיידקי (מדבק), הגורם למחלה הוא לרוב סיבוך לאחר תעוקת חזה קשה, דלקת אוטיטיס או דלקת ריאות. סימפטום אופייני הוא קרום צהוב עבה על השפתיים ועלייה קלה בטמפרטורה. הגורמים הסיבתיים הם לרוב סטפילוקוקים וסטרפטוקוקים.
סטומטיטיס נגיפי או הרפטי שכיח ביותר בקרב ילדים. שיטת ההדבקה היא באוויר ובאמצעות צעצועים וחפצי בית. בעיקרון, סוג זה של סטומטיטיס משפיע על ילדים בגילאי שנה עד ארבע שנים.
המחלה מתחילה כהצטננות, אך עם פריחה בשפתיים ופצעים קטנים בלשון ובפנים הלחיים. הפצעים הם בצורת אליפסה או עגולה, מעלים ריח לא נעים ומדממים כשמתקלפים. הקרום הרירי של הפה הופך לאדום ומתנפח. אם סטומטיטיס הרפטית הופכת לצורה ממושכת, הפריחה עלולה להתפוצץ וליצור שחיקה אדומה בוהקת.
זהו סוג מאוד לא נעים של מחלה, מכיוון שהיא עלולה להיות קשה ולוות בשיכרון. סטומטיטיס נגיפי אצל ילדים עדיין יכול להופיע על רקע מחלות ויראליות אחרות (אבעבועות רוח, חצבת).
סטומטיטיס פטרייתי פוגע לרוב בתינוקות מתחת לגיל שנה. הסוכן הסיבתי שלה הוא הפטרייה דמוית השמרים קנדידה. חלב או פורמולה שנותרה בפה לאחר האכלה מהווים כר רבייה מצוין לפטריות הקנדידה. בשל הפלאק הלבן הקבוע בפה, סטומטיטיס כזה נקרא לעתים קרובות קיכלי. אם הרובד נמשך, התינוק גחמני ומסרב לאכול - זו סיבה לפנות לרופא הילדים.
סטומטיטיס אלרגית לילדים יכולה להיות תגובה פרטנית למזונות מסוימים, אבקה, קשקשים של בעלי חיים או תרופות. אם מתגלה אלרגן, יש להסירו על מנת למנוע תגובה חזקה יותר של הגוף (הלם אנפילקטי). הסימפטומים העיקריים של stomatitis ילדים הם נפיחות ברירית הפה, גירוד וכאב.
סטומטיטיס טראומטי קשור לפגיעה ברירית הפה. זה יכול להיות: נשיכות, כוויות, נזק מקצוות חדים של האובייקט. כתוצאה מפציעה מופיע פצע, שחיקה או פצע. במקרה זה, יש תוספת של זיהום מיקרוביאלי עם היווצרות מוגלה.
אפטוס סטומטיטיס אצל ילדים הוא כבר בעיקר מחלה אוטואימונית.הסימפטום האופייני לה הוא היווצרות אחורי (פצעים עם קצוות עגולים).
אבחון וטיפול בסטומטיטיס בילדים
ראשית, רופא (רופא שיניים או רופא ילדים) בודק את הילד ומבצע אבחון. בדרך כלל מאובחנת סטומטיטיס מיקרוביאלית, אפטוסית וטראומטית לאחר בדיקה שגרתית.
כדי לזהות את הגורם הסיבתי למחלה, יש צורך לבצע מספר בדיקות מעבדה. לשם כך נלקח גרידה (מריחה) מרירית הפה הנגועה ונשלח לבדיקה.
אם ילד מפתח סטומטיטיס חיידקי, אפטתי או פטרייתי, יש צורך להתייעץ בנוסף עם אנדוקרינולוג ילדים, אלרגיסט-אימונולוג וגסטרואנטרולוג. יתכן שתצטרך לעבור מבחנים נוספים:
- ניתוח צואה לביצי הלנטית;
- צואה לדיסביוזה;
- לערוך בדיקת דם לרמות הסוכר בדם.
שיטת הטיפול בסטומטיטיס בילדים תלויה בסוג המחלה. טיפול מקומי מתבצע, קורס של תרופות נבחר כדי לסלק את הגורם הסיבתי של המחלה ולהקל על הסימפטומים (נפיחות, כאב, כיבים).
דיאטה היא חובה. במהלך הטיפול יש צורך להוציא מהתזונה של הילד את כל המזון המגרה את רירית הפה. האיסור כולל:
- חָרִיף;
- מָלוּחַ;
- חָמוּץ;
- מְעוּשָׁן;
- אוכל מהיר;
- אוכל קשה מדי.
האוכל צריך להיות חם, נוזלי או חצי נוזלי בעקביות. לאחר כל ארוחה חובה לשטוף את הפה כדי למנוע החמרת המחלה או הוספת זיהום נוסף. כדאי לתרגל גרגירים מחטאים שלוש עד ארבע פעמים ביום.
עדיף להימנע מחטיפים תכופים כדי לא לפצוע את הריריות פעם נוספת. תן עוד שתייה חמה.
בעת אכילה, ילדים הסובלים מסטומטיטיס חווים לעיתים קרובות כאב ואי נוחות, הם נעשים במצב רוח, ישנים גרוע. להקלה על הכאב, תוכלו לבקש מהרופא לרשום משחה מיוחדת שתקל על המצב ותגרום להאכלה פחות כואבת.
במהלך הטיפול בסטומטיטיס, מומלץ לילדים ליטול ויטמינים להגברת החסינות ולחיזוק ההגנה של הגוף על מנת להפחית את הסיכון להישנות המחלה בעתיד.
סטומטיטיס היא מחלה מאוד לא נעימה שמפחיתה מאוד את איכות חייו של ילד. לכן, אינך זקוק לתרופות עצמיות, בהתאם לעצת חברים או מידע מהאינטרנט. פנו לרופא בזמן, וכך תימנעו מסיבוכים ותזרזו את הטיפול בילד.
במקרים מתקדמים עלולים להתרחש סיבוכים של דלקת השתן בצורת דלקת, אשר מחלל הפה יכולים לעבור לעור הפנים, השפתיים או לחדור לגוף, קיים סיכון לזיהומים משניים.
על רקע זה עלול להתפתח מצב כללי חמור המלווה בעליית טמפרטורה, שיכרון כללי, פגיעה במערכת העצבים, עוויתות.
טעות נפוצה של ההורים היא למרוח פצעים בירוק מבריק או במי חמצן. זה יכול לגרום לצריבה בקרום הרירי ורק להחמיר את מצבו של הילד. לטיפול בקרום הרירי, יש צורך להשתמש במשחות מיוחדות ("אוקסולין", "Acyclovir", "Holosal").
מיתוס פופולרי נוסף, במיוחד בקרב הדור המבוגר, הוא הטיפול בסטומטיטיס בדבש. זה מסוכן על ידי התרחשות של תגובה אלרגית והידרדרות במצב הכללי של המטופל.
כל סוג של סטומטיטיס הוא מחלה מדבקת, ולכן, כדי להימנע מהדבקה של בני משפחה אחרים, עדיף להגביל באופן זמני את התקשורת שלהם עם ילד חולה. על התינוק לכלול כלים נפרדים ופריטי היגיינה.
בחדר הילדים עליכם לבצע ניקוי רטוב עם חומרי חיטוי מדי יום. וודאו שהילד לא נוגע בפצעים בידיים או מכניס את אצבעותיו לפיו. במקרה זה קיים סיכון להעברת המחלה לקרום הרירי של העין.
הטיפול בסטומטיטיס יכול להימשך בין שבוע לחודש.הכל תלוי בסוג המחלה ובחומרתה, כמו גם בגיל הילד ובעוצמת החסינות שלו.
מניעת סטומטיטיס
חשוב למנוע stomatitis, במיוחד לילדים שכבר היו להם stomatitis, כי קיים סיכון להישנות. המשימה העיקרית היא ללמד את הילד כללים ותקנות היגיינה בסיסיים. למדו את ילדכם לשטוף את ידיו לפני האכילה ואחרי ההליכה, לא לגרור חפצים לפיו ולצחצח שיניים פעמיים ביום.
שטפו את צעצועי התינוק מעת לעת במים חמים וסבון אנטיבקטריאלי. כלים, ציצים ושיניים צריכים להיות גם נקיים.
צעצועי ילדים חייבים להיות בטוחים, ללא קצוות חדים וצבעים מזיקים.
עקוב אחר מצב רירית הפה, במיוחד אצל ילדים מתחת לגיל שלוש. לאחר בקיעת השיניים הראשונות של הילד, עליו להציג אותו לרופא השיניים בילדים מספר פעמים בשנה.
תזונת הילדים צריכה להכיל כמות מספקת של מזונות עשירים בויטמינים ומינרלים שימושיים. כדי לחזק את המערכת החיסונית, ההורים צריכים לדאוג להתפתחות הגופנית של הילד. ספורט, מיזוג, ויטמינים ותזונה נכונה יסייעו בשיפור בריאות הילד.
