פעוטון לילד הוא לא רק חדר בו הוא ישן, משחק, לומד; החדר שבו שמורים הדברים, הצעצועים והספרים שלו. זהו עולמו, בו הוא מרגיש שהוא לא רק אדון, אלא גם יוצר. כמובן שזה טוב כשיש הזדמנות לתת לילד חדר נפרד, אך חייבים לעשות זאת בזמן.
מלידה ועד שנה
ילד שזה עתה נולד עדיין מחובר חזק מדי לאימו, מבחינתו בחודשי החיים הראשונים עדיין חשוב מדי להרגיש את נשימתה, פעימות הלב והריח שלה. והאם, לאחר תשעה חודשי הריון, ככלל, עדיין לא מוכנה להיפרד מהתינוק. לכן, ככל שהאם והילד מבלים זמן רב יותר בקרבה זה לזה, מצבם הרגשי יהיה רגוע ויציב יותר, ולכן ההתפתחות הנפשית, הרגשית והפיזית הראשונית של התינוק תהיה טובה יותר.
זו הסיבה שזה לא הגיוני להכניס יילוד לחדר נפרד. גם אם האם משתמשת במוניטור לתינוק כדי לשמוע תמיד את תינוקה, היא לא תוכל להגיב באופן מיידי לאותות שהתינוק ייתן לה. התינוק, המופרד מהאם, לא ירגיש בנוח, ועבור אישה, הצבת הילד בחדר נפרד, יהפוך לבעיה יותר מאשר לתת דקות נוספות של מנוחה ושלווה.
מאחד לשלוש
בגיל זה, אם ילד זקוק לחדר נפרד, הוא מיועד אך ורק למשחקים ולפעילויות התפתחותיות. בתקופה זו, די סביר להשתמש בחדר הילדים כמקום מיוחד בו הילד יהיה נוח ובטוח לשחק בו יאוחסנו צעצועיו.
אך גם בגיל זה אין צורך "לפנות" את הילד לחדר נפרד. השינה של התינוק עדיין יכולה להיות מופרעת על ידי האכלה, במיוחד אם התינוק יונק, וצרכיו של התינוק במרחב האישי עדיין אינם כה גדולים: הוא מרגיש הרבה יותר בטוח ליד מבוגרים.
שלוש עד שבע
כשהילד מלאו שלוש, מה שנקרא "משבר שלוש שנים" מתחיל, כשהילד בפעם הראשונה מממש את עצמו כאדם נפרד, מתחיל לגלות עצמאות. יש לו את האינטרסים הראשונים שלו, לפעמים יש צורך לפרוש. בגיל זה הילד כבר מוכן לשלוט בחדר נפרד ולתפוס אותו כמרחב אישי.
שלוש שנים הן הגיל המינימלי בו סביר שילד יקצה את חדרו. כמובן שמבוגרים עדיין ישמרו על הסדר בו, יארגנו את המרחב לפי שיקול דעתם, אך ככל שהילד מתבגר כך הוא לוקח חלק באופן פעיל יותר בתהליך זה, וזה תקין. בגיל בית הספר, חדרו של הילד כבר נתפס בעיניו כטריטוריה אישית, והתערבות ההורים בשיפורו תתקבל בברכה פחות ופחות.
גיל בית ספר
ככל שהילד מתבגר, כך הצורך שלו במרחב אישי מתעצם יותר, שם הוא יכול ללמוד בלי הפרעה, שם הוא יכול להזמין חברים, פשוט להיות לבד.
בגיל ההתבגרות הצורך בחדר נפרד הופך להיות הכרחי, ועל ההורים למצוא הזדמנות להקצות חדר נפרד לילד, גם אם זה לא נראה קל מדי. לכן, אם המשפחה מתגוררת בדירת חדר, יהיה זה סביר לייעד טריטוריאלית את החלל בו האדם המתבגר ירגיש כמו אדון.
