השוואה בין קטגוריות פילוסופיות כמו תודעה והוויה היא אחת הבעיות העיקריות בתיאוריות פילוסופיות ויש לה גישות רבות למחקר. באופן כללי, אנו יכולים לומר שהתודעה כקטגוריה של הוויה מוגדרת כמערכת דימויים סובייקטיביים של האובייקטיבי המקיף את המציאות, וכך נוצרת מציאות סובייקטיבית.
בעיות ותכונות של תודעה כקטגוריה של הוויה
בתורות פילוסופיות, הוויה מוגדרת כמציאות אובייקטיבית הקיימת ללא תלות בתודעת האדם. יחד עם זאת, הוויה כוללת לא רק מציאות חומרית, אלא גם תוצאה של חשיבה יצירתית של האדם, אשר באמצעות פריזמה של השקפת עולמו ויחסו, יוצרת מציאות לא מהותית - צורה נפרדת של הוויה. לפיכך, התודעה היא הפעילות הנפשית של האדם, המשקפת מציאות אובייקטיבית, כלומר. להיות.
התודעה כיכולת האדם לחשוב ולהיגיון מאפשרת לו להגדיר מטרות ויעדים, לבחור, לתפוס מידע נכנס מנקודת מבטו ולהסיק מסקנות מתאימות, לבצע פעילויות בונות ויצירתיות. כתוצאה מכל התהליכים הללו, התודעה האנושית יוצרת עבורו מציאות אינדיבידואלית - ישות אובייקטיבית. המושג "הוויה אובייקטיבית" קשור לתפיסה החושית של העולם.
תודעה כצורת הוויה יכולה להיות אינדיבידואלית וחברתית. המאפיינים העיקריים של התודעה הם הבאים: אידיאליזם, יצירתיות, כדאיות, תכנון, מודעות, פעילות מבוקרת. המאפיין העיקרי של התודעה, היוצר הוויה אובייקטיבית, הוא יכולתו של האדם להיות מודע לא רק למציאות הסובבת, אלא גם לעצמו כאינדיבידואל.
גישות לחקר התודעה כקטגוריה של הוויה
ישנן שתי גישות מדעיות קיצוניות לבעיית התודעה כקטגוריה של הוויה:
- סוליפיזם רואה בתודעה האנושית את המציאות האמינה היחידה מנקודת מבטו, והמציאות הסובבת נחשבת כתוצאה מתודעת הפרט;
- הפיזיקליזם מגדיר את התודעה כתוצר של הוויה, והקיום העצמאי של מציאות אינדיבידואלית נשלל.
כיווני ההגדרה הבאים של התודעה נבדלים ביחס לקטגוריית ההוויה:
מקור התודעה הוא העולם החומרי והרוחני החיצוני, המשתקף בתודעת האדם על ידי דימויים חושיים מסוימים;
- תודעה מוגדרת כתוצאה מתפיסתו של האדם את הסביבה החברתית-תרבותית, היוצרת את העקרונות והנורמות האסתטיות של האדם;
- התודעה מזוהה עם עולמו הרוחני הפנימי של האדם, כלומר מוגדר כסכום החוויה הייחודית של הפרט.
מקור התודעה הוא השדה הקוסמי ההסברתי, שקישורו הוא התודעה.
