ליברליזם ודמוקרטיה הובילו לשכחת המסורת. כדי להפוך לבעל ואישה, מספיק לבוא למשרד הרישום ולחתום, בלי לזכור את המנהגים הישנים. אולם לאחרונה, יותר ויותר זוגות חוזרים לערוך טקסי חתונה, אחד מהם שידוכים.
הוראות
שלב 1
הכלה חייבת להיות נשואה, ולא החתן. במקרה זה, קרובי משפחה של צעירים קובעים פגישה עם הוריה של הילדה. החתן אינו רשאי להשתתף בשלב הראשון של השידוכים.
עדיף לתזמן שידוכים ביום קלנדרי מוזר, במיוחד במספרים 1, 3, 7. על פי המסורת, ב -13, עדיף שלא לעשות מעשים חשובים שמשנים את החיים.
שלב 2
ביום שנקבע, ההורים או קרובי המשפחה של החתן מגיעים להורי הכלה עם המילים "יש לנו סוחר - יש לך סחורה". שדכנים באמת "קונים" את הכלה, מציעים כופר בשבילה ומתארים את עושרם ורווחתם - כל מה שהכלה תקבל בביתה העתידי. השלב הראשון של השידוכים יהיה היכרות עם הורי שני הצדדים, דיון על אורח החיים במשפחות. משימתם של השדכנים היא "לפרסם" את הצעיר.
שלב 3
לאחר שיחה מוצלחת המספקת את שני הצדדים נקבע מועד שני לבואם של השדכנים. ביום זה עליהם להביא עימם לחם אפוי במיוחד: סמל לשגשוג ורווחה בבית. ביום זה החתן פוגש את הוריה של הכלה. הצעיר מציע את ידו ולבו ומבקש ברכות מאבי הכלה. אם, לאחר דיונים, הצד של הילדה מסכים לחתונה, על הוריה לנגוס חלק מהכיכר, ואבי הכלה מכניס את יד בתו לכף ידה הנבחרת ומברך את הצעירים.
אם הורי הכלה לא מסכימים להתחתן עם בתם, אז הם מחזירים את הכיכר לשדכנים. במקרה זה, השדכנים חייבים לצאת בדממה. אם הם עוזבים את הדירה, סוגרים את הדלת בגב, אז הכלה לא תוכל למצוא התאמה מתאימה לעצמה במשך זמן רב.
שלב 4
הדיון בחתונה הקרובה מתרחש בשלב השני או השלישי של השידוכים. הצעירים מסכימים על תאריכי האירוסין והחתונה. הורים, בהשתתפות צעירים, מחליטים כיצד ואיפה לחגוג את האירוע המיוחל. ביום זה ניתן להסכים על נדוניה של הכלה.
