בהתאם לתנאי החיים של האדם, למעמד החברתי, לסוג הפעילות בעבודה ולתקשורת עם אנשים אחרים, נוצר מה שמכונה תוצר של החברה - תודעה, להיות לא יותר מאשר ישות מודעת.
תודעה כמאפיין של חומר מוחי
תודעה היא סוג של הוויה אידיאלית, היכולת של האדם לתפוס את העולם סביבו בעזרת מוחו. תודעה מעוררת רגשות ומחשבות שונות, ובכך, כביכול, מכריח אדם ללמוד על הסביבה. בנוסף, הצורך בפעילות מעשית מחייב את האדם לחשוב, לנתח ולהסיק מסקנות. כתוצאה ממניפולציות והשתקפויות אלה, האדם, על בסיס צרכיו, מהווה את המודל הנפשי שלו להיות. התודעה קשורה קשר הדוק עם דיבור ושפה. ואכן, ללא הבסיס להיווצרות השפה, השתקפות והבעה כללית הם בלתי אפשריים. לא שפת הסימנים ולא הבעות הפנים אינם מסוגלים להביע העברה והחלפת מידע.
מודע ולא מודע
לנפש האדם יכולה להיות צורה מודעת ולא מודעת. התודעה מאופיינת ברמת התפתחות גבוהה של נפש האדם. תפקידה העיקרי של התודעה הוא הידע העמוק ביותר של הטבע, החברה והאדם.
מבנה התודעה האנושי טומן בחובו מספר רב של תהליכים קוגניטיביים, בעזרתם האדם ממלא כל העת את הידע והניסיון שלו. אלו תהליכים כמו תחושה ותפיסה, זיכרון, דמיון וחשיבה.
באמצעות תחושות ותפיסות בתודעה האנושית, נוצרת תמונה של העולם כפי שהיא גלויה לאדם כרגע. הזיכרון מחדש את העבר בתודעה, הדמיון בונה מודלים ותמונות של צורות צרכים שנעדרות בזמן הנוכחי. חשיבה פותרת בעיות באמצעות ידע כללי. מה שמכונה לא מודע הוא חלק חיוני בפעילות הנפשית של כל אדם. מנקודת מבט מדעית, להבנת הלא מודע יש שני סוגים עיקריים: תורת הפסיכואנליזה ותורת הגישה הפסיכולוגית הלא מודעת.
הפסיכואנליזה חוקרת את התודעה ואת הלא מודע כאלמנטים בלעדיים של פעילות נפשית. ופסיכולוגיית הגישה לוקחת כבסיס את רעיון הנפש כולה ומבוססת על רעיון אחדות האישיות האנושית. הלא מודע הוא עולם ההשתקפות של הנפש, זהו האינטראקציה של תופעות נפשיות לא רצוניות, זוהי מערכת של תגובות רפלקס מולדות, ולבסוף, זו תופעה נפשית אנושית, המאופיינת בתנאי התודעה האנושית. כתוצר ציבורי, התודעה אינהרנטית רק באנשים. בעלי חיים משוללים הכרה.
