לעתים קרובות נדמה לאנשים שיש הרבה צרות ומצבים בלתי ניתנים לתיקון בחיים, אך למעשה, כמעט הכל יכול להיות משוחזר ושינוי, למעט הדבר הכי בלתי הפיך - אובדן של אדם אהוב. על רקע הטרגדיה הזו כל צער היומיום מתפוגג ונשאר פצע מדמם ענק על הנשמה. ונשאלת השאלה איך למצוא את הכוח לחיות עליו?
הוראות
שלב 1
אל תתאפק בניסיון להחניק דמעות וכאב. נהפוך הוא, הרשה לעצמך "לצלול" לעומק הצער על מנת לשחרר ייאוש וחוסר תקווה בבכי ובדמעות. כשנדמה שהלב עומד להיכשל ולהתפוצץ, ולנגד עיניו קליידוסקופ מהבהב מתמונות מחיים חיים ובלתי חיים, כאשר מתוך מימוש המילה האיומה "לעולם" ומה שהיה יכול להיות, אך לעולם לא יהיה, אתה רק רוצה לבכות, אבל צורח בייאוש, אתה יכול וצריך לתת פורקן לרגשות ואפילו לצעוק, זה בכל מקרה טוב יותר מאשר לשמור על צער בעצמך, להתאפק עם מעט הכוח האחרון.
שלב 2
אך יחד עם זאת, חשוב מאוד לא לטבוע בים של דמעות, אלא לחזור בהדרגה לחיים הרגילים. כל דבר יכול להוות תמריץ. אתה יכול ללכת עבודה ראשית או להיפך, להתחיל לשים לב מוגבר למשפחה, אתה יכול להמציא תחביב (כל, העיקר שהוא מסיח את הדעת לפחות ממחשבות עצובות) או ללכת על קצר זמן לשנות את המצב - הכל תלוי באפשרויות ובמצב הנוכחי.
שלב 3
חשוב מאוד שיהיו אנשים קרובים בקרבת מקום. אל תסתגר מהעולם ואל תרחיק את קרוביך וחבריך ממך, מתענג על צערך. כן, בתקופה קשה זו נראה כי אף אחד בעולם כולו אינו מסוגל להבין את כאבך, דברי תמיכה והשתתפות נראים לעתים קרובות טיפשים וחסרי משמעות, אך אסור לשכוח את החוכמה העממית לפיה צער משותף הוא חצי צער. עם יקיריהם תוכלו להיזכר באדם שעזב ולשוב ולחיות כמה רגעי חיים משמעותיים או בסופו של דבר פשוט לשתוק לידכם.
שלב 4
לעמוד בפני הרצון ליצור מעין אנדרטה בבית. תן לאדם העזוב להמשיך לחיות בלב, בזיכרונות ובתצלומים באלבום, אך השארת, למשל, את שולחן העבודה או את כל החדר ללא פגע כאות זיכרון של הנפטר לא שווה את זה (זהו, כמובן, לא על הימים הראשונים שלאחר ההלוויה, אלא על תקופה ארוכה הרבה יותר).
שלב 5
אם מתברר כי הצער כה מוחץ עד כי כבר אי אפשר "לשחות" בכוחות עצמו, והתרופות הרגילות (כמו ולריאן, יולדת וכמה תרופות) אינן עובדות כלל, אל תהססו לפנות למומחה.. עזרה פסיכולוגית מקצועית תעזור לכם להסתכל על המצב בצורה חדשה ולמצוא את הכוח לחיות עליו.
