העובר ברחם מוקף במי שפיר, המגן עליו מפני השפעות שליליות חיצוניות, מספק חומרים מזינים וחמצן ויוצר את התנאים הדרושים להתפתחות. ההשפעה של אקולוגיה ותזונה לקויים, זיהומים, הרגלים רעים של האם יכולים לעורר התפתחות של סטיית הריון כזו כמו פולי-הידרמניוס.
בדרך כלל, במהלך 10 שבועות להריון, כמות מי השפיר היא 30 מ"ל, ב 14 - 100 מ"ל, ובחודשים האחרונים לפני הלידה בין 1000 ל 1500 מ"ל. אם חורגים מנורמות אלה, מאובחן פולי-הידרמניוס. הקצה פולי-הידרמניוס חריף וכרוני, בדרגותיו הקלות והחמורות.
תסמינים של פולי-הידרמניוס יכולים להיות כבדות בבטן, עלייה חדה בגודלה, כאבים בגב התחתון ובצוואר הרחם. לעתים קרובות, פולי-הידרמניוס מלווה בעליית לחץ הדם, ודופק הלב של התינוק נשמע בצורה גרועה. Polyhydramnios במהלך ההריון מאובחן על ידי בדיקת אולטרסאונד.
הגורמים לפולי-הידרמניוס יכולים להיות מחלות זיהומיות המועברות לפני ההריון ובמהלכו, מחלות כרוניות קשות (סוכרת, פיונלפריטיס), סכסוך Rh, הריונות מרובים, פתולוגיות עובריות.
לטיפול מוצלח בפולי-הידרמניוס, יש צורך לחסל את הסיבה שלו. לצורך אבחון יעיל, נקבעים אולטרסאונד, CTG, אולטרסאונד דופלר, בדיקות דם המאבחנות נוכחות של זיהומים תוך רחמיים, מריחה למחלות מין, עם גורם Rh שלילי, נתרם דם לנוגדנים.
אם polyhydramnios אינו נותן סיבוכים רציניים במהלך ההריון, הטיפול יכול להתבצע על בסיס אשפוז. לאישה נרשמים תרופות משתנות, ויטמינים ובמידת הצורך אנטיביוטיקה; בשליש השלישי מומלץ לנשים בהריון לקחת אינדומטצין.
עם המעבר של פולי-הידרמיניות בדרגה חמורה והימצאות בעיות בהתפתחות העובר הקשורות לפולי-הידרמניוס, ניתן לבצע הלידה לפני המתוזמן. בשלבים הראשונים, אם לידה מוקדמת אינה אפשרית, נקבע שחרור מי שפיר.
