דיבור הוא אחד הכלים העיקריים שעוזרים לאדם לקיים אינטראקציה עם אנשים אחרים. התינוק מתחיל לשלוט בדיבור משמונה חודשים. אבל מה אם ילדכם לא משמיע את מכלול הצלילים הדרוש לתינוק בן שנה וחצי, וילד בן שלוש עדיין לא מדבר? ראשית, אתה לא צריך להשוות את ילדך לבני גילם - כל הילדים הם אינדיבידואליים. ושנית, יש צורך לזהות את הסיבה לשקט.
יש שתי סיבות לעיכוב הדיבור אצל ילד: הראשונה היא היעדר תנאים חברתיים נוחים לחינוך וטעויות פדגוגיות. השני אינו תלוי במבוגרים, אלא טמון בתת-התפתחות של הבסיס הנוירולוגי או הסנסומוטורי של הדיבור של הילד. במקרה הראשון, הילד לא מדבר ברמה הנדרשת מכיוון שלא ניתן לו מספיק תשומת לב. הילד כמעט ולא שמע, כמו שאומרים מבוגרים, הוא לא נדרש לבצע מיומנויות המתאימות לגילו. אך הגנת יתר יכולה גם לגרום לעיכוב בדיבור. אם כל הרצונות של הילד מנחשים מראש, אז הוא לא צריך לדבר. הסיבה השנייה, שאינה תלויה בשיטות החינוך, עלולה להתעורר עוד לפני לידת הילד, למשל היפוקסיה עוברית במהלך ההריון של האם או מחלה זיהומית תוך רחמית. הסיבות האפשריות כוללות טראומת לידה, מחלות קשות, עירוי דם, ניתוח לילד מתחת לגיל שנה, בעיות שמיעה ואחרים. מתי ניתן לאבחן ילד עם עיכוב דיבור? אם הילד מסרב לחזור על מילים וביטויים אחרי מבוגרים, אינו נענה לבקשה לחזור על ביטוי, אינו ממלא אחר פקודות פשוטות "תן לי קוביה", "לך למטבח", "תביא בובה". הוא לא פונה למבוגרים בבקשת עזרה, אלא מעדיף לעשות הכל לבד. הוא לא מנסה להסביר למבוגרים את רצונותיו ומחשבותיו. כאשר מתקשרים, הוא אינו מבחין בין בני משפחה לזרים. זה יכול לקחת שנים לגרום לאדם שקט לדבר. ואתה לא יכול להסתדר בלי עזרה של מטפל בדיבור. אך ישנם כמה כללים פשוטים עליהם הורים לילד שיש להם עיכוב בהתפתחות הדיבור. פתור את הבעיה שאתה צריך כדי להתחיל מוקדם ככל האפשר, ללא דיחוי. אם אתה מתחיל תוכנית תיקון מגיל שנתיים עד חמש, אז יש כל סיכוי שהילד ידבר לבית הספר בהתאם לגילו. לאחר שש שנים יהיה לילד קשה מאוד לעזור. וחוסר הדיבור בגיל זה מביא איתו בעיות קשות וקשיים גדולים בבית הספר. אתה לא יכול למחוץ ילד ולא לדרוש ממנו בהתמדה שהוא ישמיע מילה. לחץ משפיע לרעה על נפשו של הילד הנייד, וכתוצאה מכך הילד הופך להיות עצמאי עוד יותר. הדגש את הצלילים שילדך טוב בהם. נסה לעתים קרובות ככל האפשר בתקשורת לחזור בדיוק על המילים שהוא יודע לבטא. תשומת לב רבה למוטוריקה עדינה היא התעמלות באצבעות, דוגמנות מחימר ופלסטלינה, משחק בחרוזים, כפתורים ובבנאי. הדבר החשוב ביותר הוא להיות קרוב ככל האפשר לילד. לשיעורים בחרו את השעות בהן הילד רגוע, ולהורים אין שום עניין דחוף. וודאו שאף אחד לא מתערב, ושהסביבה גורמת לילד להרגיש בטוח. אם ילדכם לא מדבר, אל תיבהלו; בגישה הנכונה, יש כל סיכוי שהבעיה תישאר לנצח בגיל הרך.
