כל אחד מאיתנו אהב להקשיב לסיפורים מפחידים בילדות. למעשה, לא כולם מפחידים כל כך. לחלק מהסיפורים המפחידים יש הסבר הגיוני לחלוטין, ואחרים אפילו לא נטולי הומור.
ישנם אלפי סיפורי אימה מפחידים ומצחיקים, רבים מהם מתאימים לילדים מתחת לגיל 10. הפופולריים ביותר הם סיפורים על "בובות חיות", רוחות רפאים ואישים מוזרים.
בובה ארורה
פעם הייתה ילדה קטנה שאהבה צעצועים. היא אספה אוסף של הבובות היפות ביותר בחדר השינה שלה. יום אחד הילדה הלכה ברחוב ונדדה לחנות צעצועים. היא ראתה בובה מקסימה ורצתה שהיא תהיה תוספת לאוסף היפה שלה. הילדה חיפשה כסף בכיס, וקיוותה שיהיה מספיק תמורה קטנה לרכישה הרצויה.
- כמה שווה הבובה הזו? שאלה הילדה את הקשישה בדלפק.
"הבובה הזו אינה למכירה," נאמר לה.
- אבל היא יפה מאוד! אני רוצה לקנות את זה.
- כן יפה. אבל זה לא למכירה.
- אבל למה?
- כי הבובה יוצאת דופן. זה מביא מזל רע.
"זה לא משנה," ענתה הילדה. אני רוצה לקחת אותה.
אני לא אמכור לך את זה. אבל אם אתה באמת רוצה להשיג את הבובה המסוימת הזו, לך וקח אותה. היא שלך. אבל הזהרתי אותך.
הילד המאושר רץ למדף, לקח את הבובה הנחשקת ורץ בשמחה מהחנות, והודה לקשישה.
כל הדרך הביתה הילדה לא הרפתה מהצעצוע. היא נכנסה לכניסה, ניגשה למעלית וחיכתה שתגיע. דלתות המעלית עפו, הילדה נכנסה פנימה, אוחזת בה בבובה. דלתות המעלית נסגרו, אך המעלית לא זזה.
הילדה נבהלה, הפכה לבנה מפחד: "אלוהים אדירים, האם הבובה באמת מקוללת?" פתאום היא חשה שמשהו מסתער בידיה. זו הייתה בובה שראשה הסתובב ועיניה המלאכותיות נפקחו.
הילדה רצתה לצרוח, אך אפילו לא הצליחה להשמיע קול. מבטו חסר החיים של הצעצוע הופנה אל הבעלים הצעיר. הבובה פתחה את פיה ואמרה בקול מחוספס: "לחץ על הכפתור, טיפש."
דלתות לעזאזל
פעם היה אדם. הוא ניהל חיים לא נכונים, לעתים קרובות הוליך שולל אנשים ועשה מעשים לא ישרים ורעים. פעם אחת הוא נפגע בטעות ממכונית ונשמתו מיהרה ישר לגיהינום, שם כבר המתין לו השטן.
"ברוך הבא לעזאזל," אמר השטן. - כעת עליכם להחליט כיצד תעבירו כאן את נצחכם בבחירת אחת משלוש הדלתות.
השטן הוביל את האיש לדלת הראשונה ופתח אותה. מאות אנשים היו בפנים, עמדו על ראשם על רצפת המלט.
זה נראה מביך. בוא נראה מה מאחורי הדלת השנייה, ענה האיש.
הם הלכו לדלת הסמוכה, השטן פתח אותה. שוב היו בה מאות אנשים, שעמדו על ראשם, אך על רצפת עץ.
"זה לא פחות נוח," אמר האיש והם הלכו לדלת האחרונה והשלישית.
השטן פתח אותו והאיש ראה מאות אנשים שהתקשרו בינם לבין עצמם ושתו קפה כשהם זוחלים בברכיים.
"אתה עדיין יכול לסבול את זה," אמר האיש, נכנס לדלת השלישית ושפך לעצמו קפה. השטן חייך, הדלת נטרקה, והאיש שמע את קול השטן מאחורי הדלת: "הפסקת הקפה נגמרה! עמדו על הראש!"
בקשה לעזרה
הסיפור הזה קרה בלילה חשוך וגשום. האיש ואשתו ישנו בשלווה בביתם. לפתע התעוררו בני הזוג מרעש המנוע. כעבור כמה דקות נשמעה דפיקה חזקה בדלת הכניסה בבית.
האיש הביט בשעון שהראה זמן מאוחר.
- מי זה יכול להיות בזמן כזה? - הוא שאל.
בחוץ יללה הרוח וגשם היכה על חלונות החלונות. נשמעה דפיקה מתמשכת נוספת בדלת הכניסה.
- רד למטה ותראה מי זה, - אמרה האישה.
האיש לבש חלוק וירד למסדרון. מבעד לחלון בעיניים מנומנמות הוא הציג דמות הניצבת על המרפסת.
בלחיצת ידיים פתח האיש את הדלת. מישהו בגלימה אפלה עמד בגשם השוטף.הכובע השחור היה מונח עמוק על ראשו, מכסה את עיניו של הזר.
אתה יכול לדחוף אותי? הוא שאל.
מצטער, אני לא יכול. עכשיו כמעט חצות! - ענה האיש, טרק את דלת הכניסה וחזר למיטה.
- מי זה היה? - שאלה האישה.
- בחור מוזר שחיפש עזרה. אני מבין שהוא רצה שאדחוף את המכונית שלו.
- ולא עזרת לו?
- ברור שלא. השעה מאוחרת ומזג אוויר גרוע כל כך בחוץ.
- תתבייש לך. האם אתה זוכר שכשהמכונית שלנו התקלקלה במקום לא ידוע כלשהו, שני זרים עצרו לעזור לנו. אני חושב שאתה צריך לעזור לו.
האיש שוב קם מהמיטה, ירד למטה ופתח את דלת הכניסה. בחוץ היה חשוך. רוח חזקה נשבה, גשם עז. האיש צעק: "אתה עדיין כאן?"
קול הגיע מאיפה שהוא בחושך: “כן! אני כאן!.
- אתה עדיין זקוק לדחיפה?
- כן! צריך ל!
האיש צעד כמה צעדים קדימה.
- ואיפה אתה?
- פה! על הנדנדה.
קמפינג ביער
יום אחד החליטו שני חברים לצאת לטייל ביער בסוף הקיץ. במהלך הטיול מזג האוויר התחיל להיות גרוע והתחיל לרדת גשם. ביער הם מצאו צריף נטוש בו החליטו לבלות את הלילה. שני חברים פתחו דלת חריקה ונכנסו לבית יער שנשכח מכל. במיקום נוח בפנים, החברים נרדמו. עם זאת, באמצע הלילה נשמע רעש בחוץ. חברים התעוררו.
"כנראה חיית בר," ענה אחד. בקושי נרדם אחד החברים התעורר שוב מאותו רעש.
קולות בלתי מובנים הגיעו מבחוץ. החברים עמדו על המשמר. אחד מהם התיישב על המיטה והבחין בתנועה מוזרה בפינת החדר, ליד החלון. בתחילה חשב שהם עצים המתנדנדים מרוח חזקה. עם זאת, מאוחר יותר הוא הבין שמישהו זה חי. הצללית האנושית הלא מוכרת המשיכה לנוע.
חבר אחד העיר את השני, שניהם קמו מהמיטה ובהו בדמות הלא ידועה. ליבם של המטיילים הצעירים החל לפעום, זיעה קרה פרצה, שניהם לא יכלו לזוז.
- אתה רואה אותו? שאל אחד.
"כן," לחש אחר.
בעשר הדקות הבאות הסתכלו החברים על קווי המתאר המפחידים בפינת החדר, כאשר, כמו צללית לא ידועה, הביטו בהם.
אחד החברים לקח פנס וזרק על מושא הפחד להבריח אותו. אולם עד מהרה הבינו החברים את טעותם. בפינת החדר הייתה מראה, בה ראו רק את ההשתקפות שלהם.
רוֹצֵחַ
זהו סיפור מפחיד ומצחיק על אדם שירש בית לאחר מות דודו. הבית היה ממוקם על ראש גבעה. שכנים דיברו רע על המוניטין של בית זה ואף אמרו שרוחות רפאים גרים שם.
למרות כל השמועות, האיש עבר לבית חדש והחליט להתיישב שם.
לילה אחד בערב הראשון לשהותי בבית, הטלפון צלצל. האיש הרים את הטלפון ובו שמע קול צרוד לא מוכר: “אני רוצח. ואני אהיה שם שעתיים! בן השיח האלמוני ניתק לפני שהבעלים החדש יכול היה לומר דבר.
לאחר זמן מה צלצלה עוד טלפון. אותו קול צרוד הודיע בקצרה: “אני רוצח. ואני אהיה שם 20 דקות!"
האיש התעצבן והחל לתהות למי יכול להיות הקול הלא ידוע.
עד מהרה הטלפון צלצל שוב בבית: “אני רוצח. ואני אהיה שם למשך 5 דקות!"
האיש היה תמה והחליט לעשות משהו. עם זאת, השיחה צלצלה שוב: "אני רוצח. ואני אהיה שם לרגע."
הבעלים החדש של הבית נבהל מחייו, תפס את מקלט הטלפון, חייג את המספר והתקשר למשטרה. בבהלה הוא רץ לדלת הכניסה לפגוש את נציגי החוק. לשמע הרעש במרפסת, שאל האיש את השאלה: "זו המשטרה?"
"לא," ענה קול. אני רוצח. אני הולך לנצח להרוג את הבית שלך ולשטוף את החלונות. האם אוכל להשיג זאת?
התברר שזה היה סתם שוער שלא מבטא את האות "p".
