ילדים הם רק ילדים. כל יום ברחובות הם מביימים את המהפכות הקטנות שלהם, מתמודדים עם סכסוכים מוזרים ולומדים התנהגויות שונות. עם זאת, המדינה שומרת לעצמה את הזכות "לשים לב" לילדים שמוצאים בתחילה מודלים לחיקוי מפוקפקים.
ברור שמוקדשת "תשומת לב מיוחדת" לילדים המפגינים התנהגות אנטי חברתית. זה נקבע בצו מס '569 של משרד הפנים של הפדרציה הרוסית מיום 26 במאי 2000: אתה יכול למצוא רשימה שלמה של תפקידים שעבורם הילד ייאלץ לעבור "שיחות חינוכיות" קבועות.
הפריט הכי "לא מזיק" ברשימה - שימוש בסמים או בחומרים משכרים - שניתן למשל לתפוס עבורו מורים בבית הספר. את השאר ניתן בדרך כלל לאפיין כ"ביצוע מעשים בלתי חוקיים בדרגות חומרה שונות ". מקנס מנהלי בגין חלון שבור, וכלה בפשע שלא ניתן להעמידו לדין בגין גיל.
האיזון ברור: הפרות קטנות נוראיות רק בכמויות גדולות, ועל חציית הכביש במקום הלא נכון ניתן "להקליט" אותן רק מהפעם החמישית, אם לא אחר כך. במקרים חמורים יותר, ההחלטה מתקבלת באופן אינדיבידואלי: עם ריב היא עדיין יכולה "לשאת", אך תצטרך לענות על מכות. במיוחד אם הצד הנפגע דורש זאת באופן פעיל.
עם זאת, העולם האמיתי אינו מושלם. למרבה הצער, ישנן נורמות דיווח ושרירות משטרתית, אשר לעיתים קרובות מובילות לתוצאות אבסורדיות. ישנם מקרים שבהם מכונה ביורוקרטית פעלה "תיק" על ילד בגין חציית הרחוב או הפרת עוצר (כמעט בכל רוסיה אסור לילדים להיות ברחוב לאחר השעה 22:00). יחד עם זאת, אפילו תוצאה חיובית של הוועדה לענייני נוער, הרואה כל מקרה, אינה ערובה.
למרבה הצער, אין יותר מדי סיכויים לתקן את המצב במקרה זה. כמו בכל מקרה אחר, לא סביר להניח שהמדינה תרצה להודות בטעותה. הצטיידו בעורך דין טוב, במאפייני המשפחה בכלל ובילד בפרט, ופנו תחילה ליישובים, ואז לרשויות הגבוהות. אם אין מוצא, הרגיע את עצמך כי רישום של רשומה כזו, למרות שהוא בא לידי ביטוי במספר מסמכים, אך אינו יוצר מכשולים רציניים מול אדם בדרך החיים.
