כל הורה אמור להיות מסוגל למצוא שפה משותפת עם ילדו. אמון ותקשורת נכונה יעזרו להבין את הבעיות והפחדים של הילד ולהסביר לו כמה מהקשיים המתעוררים ביחסים בין אנשים, הורים, חברים.
הדעה כי התינוק לא צריך להתעמק בבעיות משפחתיות או בסודות לאחר שהגיע לגיל מסוים, וגם שכאשר הוא יגדל, הוא יבין הכל היא תפיסה מוטעית. לרוב, התגובה ההפוכה מתרחשת כאשר ילדים מאשימים את אחד ההורים בבעיות רבות, ואף גרוע מכך, כאשר הם מעבירים את האשמה לעצמם. זה כמה מתחמים ובעיות פסיכולוגיות מתעוררים.
הצעד הראשון להבנה עם ילדכם הוא לגלות עניין בענייניו, בלימודיו, תחומי העניין ודברים חשובים אחרים. כדאי במיוחד לשקול את התגובה להתנהגות ולמילים שנאמרות באופן לא מודע, למשל, במהלך מריבה בין בעל ואישה. ילדים לא מבינים את ההבדל בין התפרצות רגשית לבין סתם ביטוי מדובר. כל מה שמבוגרים אומרים, ובמיוחד הורים, "נקלט" וחושב מחדש על ידי הילד. ילדים רבים חוששים שיעזבו אותם, הם מאשימים את עצמם בקשרים רעים עם הוריהם, קשה לחוות מתי נותנים להם ציונים גרועים או כשמשהו נשבר בגלל אשמתם.
אם הילד נמצא בשלווה, ללא רגשות שליליים, הסביר את חשיבות המצב, את הערך של דבר שבור או התנהגות שגויה, אז היחס של הילד יהיה יותר אמון, הפחד ייעלם. לאורך זמן התנהגות זו תהיה טבעית. במצב קשה התינוק לא ייסוג לעצמו אלא יבוא לאמא או לאבא לקבלת ייעוץ.
אל תאיים על ילד בכדי לתמרן את התנהגותו. כאשר מספרים לו על אנשים מרושעים או בראוניז נוראיים שיבואו בשבילו אם הוא יתנהג רע, אז לא ידוע למה יכול להתפתח פחד כזה.
הילד צריך להרגיש כמו חלק מהמשפחה, ולא מנודה ולא ראוי. תוכלו להתחיל בשאלות בנוגע לבחירת בגדים או פריטים אישיים, כמו גם לשאול את דעתו לגבי תיקונים בחדר הילדים או בחירת מקום לטייל בו. כמובן, דעתם של ילדים אינה תמיד רציונאלית ונכונה, אך ניתן להסכים איתם או להסביר בבירור את תכונות ההתנהגות.
כל ילד הוא אדם שלא נולד מרצונו החופשי. הוא לא מחויב לעשות את מה שקרוביו רוצים שיעשה. אך בכל תינוק, דחף פנימי חייב לבוא לידי ביטוי, שאחראי על עזרה להורים, טיפול בהם, כיבוד סביבתם. זה אפשרי רק עם חינוך נכון של הערכים הנחוצים אצל ילדיהם.
