לאחר שנה, ברגע שהתינוק לומד ללכת, עליך ללמד אותו את המיומנות של הליכה ליד הידית. זה חשוב מכיוון שזה טבעי שהילד ילך ליד אמו, ולא יברח איפשהו. זה לא אימון, אלא הכרח שקשור לבטיחות הילד שלך. בסביבה הטבעית האם היא המנהיגה, והתינוק שלה הוא החסיד. זוהי אמא שקובעת את גבולות המותר, מסבירה את הכללים הדרושים לחיים. במהלך הלמידה על הילד להבין שיש טיולים לחקר עולם מעניין, ויש טיולים לעסקים.
ישנן דרכים רבות ללמוד לעקוב, וכל אמא בוחרת איזו מהן מתאימה לה ולילדה. אבל כל השיטות מגיעות משתי עיקריות.
ידוע יותר. הוא קצת גס רוח, אבל הוא עובד ללא רבב. זה מתאים לילדים שכבר הולכים בביטחון עם הרגליים
אם הילד הלך בשלווה לצד, ואז החליט לסגור את עסקיו או להפסיק, אז קח אותו לפתע בבתי השחי והניע אותו כמה מטרים קדימה. ואז עזוב וקח שוב את היד שלך. אם המצב חוזר על עצמו, אז אתה חוזר גם על מעשיך. אל נוזף או צועק על ילדך. אל תחכה שהילד יגיע רחוק. אם אתה רץ אחרי ילד רץ, הוא עלול לטעות בהתנהגות זו במשחק של "התעדכנות". לכן, תנו לילד ללכת מקסימום מטר. בזמן הלימודים, תמיד ללכת עם מטרה כלשהי, בדרך נתונה (למשל לסניף הדואר או לחנות).
יותר "עדין" לילד, אבל יותר עצבני לאם
זה מבוסס על "משא ומתן" עם הילד. ביציאה לטיול, אתה מציב את התנאי לילד שתישא אותו בזרועותיך למקום מסוים, ואז הוא ילך בכוחות עצמו. הקושי העיקרי יכול להיות שהילד מסרב ללכת. הוא יתחיל לבכות, להיות גחמני רק בשביל להרים אותו שוב. במצב כזה רק סבלנות תעזור. אבל אתה צריך לגרום לילד ללכת לפחות קצת בעצמו. אם אתה מצליח, שבח אותו ואז הרם אותו שוב עם מצב חדש. בשיטה זו, עליך לקחת בחשבון את גיל הילד, את יכולותיו הפיזיולוגיות ואת העונה (הליכה קלה יותר בקיץ מאשר בחורף).
הליכה ליד הידית לא רק נוחה לאם, אלא גם בטוחה לילד. לכן, עליכם להיות סבלניים וללמד את תינוקכם את המיומנות הזו.
