הדרישה לפסיכולוגיה ניסיונית התעוררה עם הופעתה של הפסיכולוגיה ככזו. מכיוון שכל תיאוריה זקוקה לאישור ניסיוני, יש צורך גם במחקר.
הוראות
שלב 1
זה החל להתבלט כענף נפרד של המדע יחסית לאחרונה, רק במאה ה -19. זה היה אז שהפסיכולוגיה התעניינה בחקר התחום החושי האנושי - תחושות, תפיסות, תגובות זמניות.
שלב 2
מייסד הפסיכולוגיה הניסויית היה המדען הגרמני וילהלם וונדט. זה היה בהנהגתו שהמעבדה הפסיכולוגית הראשונה בעולם עם מכשירים והתקנים טכניים מיוחדים הופעלה. השימוש במעבדה סימן את המעבר ממחקר תיאורי איכותי למחקר כמותי מדויק ביותר. שיטת ההסתכלות הפנימית ויתרה על תרגול המחקר הפסיכולוגי בשיטת הניסוי.
שלב 3
בתחילה, פסיכולוגיה ניסיונית עסקה רק בפיתוח ניסוי פסיכופיזיולוגי. אך עם הזמן היא התפתחה לענף מדעי המכסה שיטות מחקר רבות בכל תחומי הפסיכולוגיה. יתר על כן, היא לא רק מסווגת שיטות, אלא גם חוקרת ומפתחת אותן.
שלב 4
לכן, פסיכולוגיה ניסיונית היא תחום מדעי העוסק בבעיית המחקר הפסיכולוגי. לדיסציפלינה מדעית זו שלוש משימות:
• ליצור שיטות מחקר מתאימות;
• לפתח עקרון לארגון מחקר ניסיוני;
• ליצור שיטות מדעיות למדידות פסיכולוגיות.
שלב 5
מתודולוגיית הפסיכולוגיה הניסויית מבוססת על העקרונות הבאים:
• עקרון הדטרמיניזם (כל התופעות הנפשיות תלויות באינטראקציה של האורגניזם עם הסביבה);
• עקרון האובייקטיביות (מושא המחקר אינו תלוי מי מבצע את המחקר);
• עקרון אחדות הפיזי והפסיכולוגי (פסיכולוגי ופיזי הוא אחדות, באופן כלשהו);
• עקרון ההתפתחות (נפש האדם היא תוצאה של התפתחותה בפילוגניה ובאונטוגניה);
• עקרון אחדות התודעה והפעילות (אי אפשר לחקור בנפרד התנהגות, תודעה ואישיות. הם קשורים זה בזה).
• עקרון הזיוף (אפשרות להפריך את התיאוריה באמצעות הגדרת גרסה אפשרית של הניסוי);
• עיקרון מערכתית-מבני (יש ללמוד תהליכים נפשיים כתופעות אינטגרליות).
שלב 6
בתחילת הדרך, כל הישגי הפסיכולוגיה הניסויית היו בעלי אופי אקדמי בלבד, הם לא שמו להם למטרה להשתמש בתוצאות שהושגו בפועל לטיפול בחולים. אך עם הזמן החלו להשתמש בהם בתחומים רבים - מפדגוגיה לגיל הרך ועד לאסטרונאוטיקה.
