הורים כועסים לעיתים קרובות על כך שילדם אינו קשוב. חזר הביתה מבית הספר, התפשט ושכח לקפל את בגדיו בצורה מסודרת. לא תפס את המפתחות. איחרתי לאימונים. לא שטף את הצלחת. יתר על כן, לא מדובר בעצלנות ילדותית, אלא במה שהילד יעשה, אך משום מה שכח.
בעיית חוסר תשומת הלב טמונה בעיקר בילדים בגיל הגן ובבית הספר היסודי. נראה שהם נמצאים בעננים, חושבים על הכל בבת אחת, וכתוצאה מכך אין להם זמן למשהו כל הזמן. ההורים מודאגים מכך, פונים למומחים, קוראים ספרות נושאית. חשוב כיצד להתגבר על חוסר תשומת הלב של הילד. נראה להם שזה לא נורמלי שילדים כל כך שוכחים, כי טרם נוצרו אצלם בעיות זיכרון הקשורות לגיל.
עם זאת, אין שום פסול בחוסר תשומת לב של ילדים, אם זה כמובן לא פתולוגי. נעדר-דעת הוא תכונה שכיחה עבור כל ילד מתחת לגיל עשר. וככל שהילד צעיר יותר, כך הוא נעדר יותר. מכיוון שבילדים בגיל זה תשומת הלב מתמקדת רק במה שמעניין ויוצא דופן עבורם. ילדים יכולים להתמקד בנושאים משעממים לזמן קצר. לכן, זה די מובן איך ילד יכול לשכוח ממפתחות, צלחת או בגדים. משהו מעניין יותר באותו רגע משך את תשומת ליבו, והילד מיהר לשם.
מבני הזיכרון של ילדי הגיל הרך ובתי הספר היסודיים גם הם עדיין לא נוצרו במלואם, ולכן לפעמים ילד יכול להפתיע אחרים על ידי שכפול פרטי האירוע לפרטים הקטנים ביותר, ולעתים קשה לזכור מה ניתן לארוחת הבוקר בבית הספר. הכל פשוט - האירוע היה מעניין עבורו, היכה את דמיונו, ולכן הזיכרון קלט אותו בצורה כה ברורה. אבל ארוחת הבוקר אינה חשובה כלל, במיוחד אם במהלך ארוחת הבוקר אחד מחבריכם לכיתה סיפר סיפור מעניין.
אין טעם לנזוף בילדים על כך, מכיוון שהם אינם אשמים במקרים כאלה. הם היו רוצים שלא לעשות זאת, אך אינם יכולים. זה הטבע, אין טעם להתווכח איתו.
אין צורך לטפל בכך גם מכיוון שככל שהם יגדלו תגדל יכולתו של הילד להתרכז בדברים לא מעניינים ולא להיות מוסחים. גם הזיכרון יתפתח. זה יהפוך כמעט לשלם בגיל ההתבגרות. לכן, אתה רק צריך לחכות קצת. בינתיים, אתם יכולים לצחוק יחד על הפספוסים החמודים האלה שהילד לא עושה בכוונה.
