המונח "מופנם" הוא ממוצא לטיני. הוא נוצר מהמילים מבוא - "פנימה" ומוחמרת - "לפנות". כלומר, מופנם הוא אדם הממוקד בעולמו הפנימי. תקשורת קשה לעיתים קרובות עבורו, הוא לא אוהב להיות באופק, במרכז תשומת הלב. עבור מבוא, זה לא מציאותי להיות גלוי לב עם אנשים אחרים, לפתוח את הנשמה. לכן, מופנם יכול להיראות יהיר מבחוץ, אם כי זה רחוק מהמקרה.
מהם המאפיינים של אדם מופנם?
אדם כזה, כמופנם, נוהג לחשוב היטב על כל מילה שלו, לנתח כל פעולה שלו, כמו גם את המילים והמעשים של אנשים אחרים שאיתם הוא יוצר קשר בחיים. לכן, מופנם, ככלל, הוא אדם אחראי, שאינו נוטה להרפתקאות, לסיכונים מיותרים. מצד שני, במקביל הוא מגיע לעיתים קרובות לביקורת עצמית אמיתית, מחשש לטעות או מעלה מטרד כלשהו לקטגוריה של אסון אוניברסלי. והמופנם חווה את כל זה בפנים, לא נותן פורקן לרגשות. אין זה מפתיע שמופנמים נוטים לעיתים קרובות למתח עצבי, לחץ, דיכאון.
בזכות זהירותם של המופנמים, הרגלי החישוב הקפדני של הכל, הם הופכים למבצעים טובים.
ובגלל החשש לטעות ולהימנע מפרסום, כמעט בלתי אפשרי שמופנם יהפוך למארגן טוב.
כאשר פוגשים אנשים חדשים, המופנם מרגיש לא נעים, מעדיף לשתוק או מוגבל לביטויים ניטרליים קמצניים. ייקח זמן עד שהוא יסתכל מקרוב על מכריו החדשים ויחליט כיצד עליו להתנהג איתם.
ניסיון לגרום למופנם לדבר, להוביל אותו לכנות, יסתיים כמעט בוודאות בכישלון. אחרי הכל, הוא פותח את נשמתו רק לאנשים הקרובים ביותר, וגם אז לא לגמרי, בחוסר רצון. לכן לעיתים קרובות המופנמים יש מוניטין של היותם לא חברותיים, אפילו יהירים, מחוץ לעולם הזה.
אדם מופנם מרגיש הכי בנוח בקירות מולדתו, שם הוא יכול לטבול לחלוטין בריכוז עולמו הפנימי.
איך מתקשרים עם ילדים מופנמים
לעיתים קרובות, לילדים מופנמים יש אי הבנות, סכסוכים במשפחתם, במיוחד אם הוריהם מבוטאים מוחצנים (כלומר אנשים חברותיים ואנרגטיים שניתנים להם בקלות קשרים חיצוניים). מודאגים מכך שילדם אינו חברותי, שותק, נשאר בבית, ההורים מכריחים אותו לדבר איתם לעתים קרובות ככל האפשר, לתקשר עם ילדים אחרים, להשתתף במעגלים, לחלקים שונים, ובכך לגרום לו טראומה נפשית קשה. ברור שהורים פועלים מתוך כוונות טובות, אך אסור לשכוח את האמירה "הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות." ילדים מופנשים זקוקים במיוחד לגישה רגישה ועדינה, תוך התחשבות במאפייניהם.
