תפקיד האב חשוב לכל ילד, בין אם זה ילד או ילדה, אך, כמובן, גידול האב חיוני לילד. אחרי הכל, ילד הוא איש עתידי ודוגמא להתנהגות גברית, אחריות וכוח חשובה ביותר עבורו. הסטטיסטיקה מראה כי ילד שגדל ללא אב מפתח יותר ויותר נטיות א-חברתיות. ילדים כאלה הופכים לרוב למכורים לסמים, ואפילו לפושעים.
אבות רבים חושבים שבעוד שהילד קטן, האם צריכה לגדל אותו. אבל זה לא המקרה. כמובן, אף אחד לא אומר שהאב צריך להאכיל ולהחתל, אלא לשחק ולשים לב לתינוק בכל דרך אפשרית מהעריסה. כך, יצירת קשר חזק בין אב לבנו מינקות.
בתקופה שבין שנה לשלוש שנים המעגל החברתי של התינוק הוא קטן, זה הוא והאם, ולכן האב צריך להיות בקרבת מקום. הילד, מרגיש את כוחו המוסרי של האפיפיור, גדל רגוע ומאוזן.
לאחר שלוש שנים, הילד מתחיל לחפש את הגבולות בין יכול לבין לא, לחרוג מהמותר ולנסות להיות עצמאי. במקביל, הוא הופך למצב רוח וחוסר ציות. וכאן, אבא יהיה קשוח יותר מאמא, ימתח קו שלא ניתן יהיה לחצות אותו ולהרגיע את הקונדס במהירות.
מגיל שלוש עד שש שנים הילד הוא כמו ספוג, סופג ומחקה את התנהגות אביו. חשוב מאוד שבתקופה זו האב היה קרוב, בגיל זה מתחילה גיבוש דמותו.
בגיל 6-7 הילד כבר הופך לגבר קטן. כאן כבר מיוחסים כישורים והרגלים של גברים. אמא נמוגה ברקע, כי היא לא יכולה להבין בעיות גבריות או לייעץ כיצד לפעול במצב נתון, כי זה העולם הגברי שלהם עם אבא. בגיל זה עדיף לשלוח את הילד לכל קטע של היאבקות, קראטה וכדומה.
גיל העשרה
תקופת העשרה חשובה מאוד. כאן, או ליתר דיוק, כבר נער - גבר, מנסה לצאת משליטת ההורים. וכאן אפילו האב הנפלא ביותר יתקשה לשמור על מערכת יחסים טובה עם בנו. בגיל זה ילדים תופסים הכל בצורה חדה מדי, זה הזמן לפתרון גלובלי, כפי שזה נראה להם באותו רגע, בעיות. בשלב זה של היחסים, מה שהיה האב לפני כן, כיצד הקשר התפתח בילדות, ממלא תפקיד חשוב. מכאן יתברר האם המתבגר יציית לאביו.
אב סמכותי וחזק, הוא יתמודד בכל מצב. ואילו אם בגיל זה בדרך כלל חסרת אונים.
