איך רגילים להגיב לדמעות של ילדינו? איך אנו מרגישים? לרוב זה בלבול, אני רוצה לגרום לו לשתוק במהירות, לא להפריע לאף אחד ולא לבזות את הוריו.
בדרך כלל משתמשים בשיטות הנפוצות ביותר.
· עצור את זה עכשיו! אנשים מסתכלים עלינו. אתה לא מתבייש?
אם לא תפסיק עכשיו, תישאר ללא מתוקים / תלך לפינה / לא תקבל מתנה
אם תפסיק לבכות עכשיו, תהיה הפתעה בבית
אה, תראה איזה סוג של מכונית נוהגת / הציפור עפה
האם טכניקות אלו עוזרות? לעתים קרובות הם עוזרים. אבל הם עוזרים כאן ועכשיו להפסיק להיות "מכובדים", אבל בעתיד הם לא עובדים בצורה הטובה ביותר. הם אינם מאפשרים בניית יחסי אמון בין ילד להורה. ואל תאפשר לילדים ללמוד להבין את רגשותיהם.
כמה נכון:
שימו לב: עכשיו אנחנו לא מדברים על היסטריה-מניפולציה. זה לא אומר שזה לא ראוי לתשומת לב לילד, רק הפעולות שם יהיו מעט שונות.
עכשיו אנחנו מדברים על סיטואציה בה ילד מגיב בכאב למשהו.
שלב ראשון: זכרו שדמעות של ילד תמיד מסמנות שהוא מרגיש רע. הוא לא מעמיד פנים או ממציא, זה באמת חשוב לו.
שלב שני: אל תנסה למנוע ממנו לדאוג. בדרך אחרת, אתה יכול לומר, אל תאסור עליו להרגיש את מה שהוא מרגיש עכשיו. גם אם נראה לך שהמצב שטויות.
שלב שלישי: אם אתה יכול לנחם ולהרגיע, אז עשה זאת. לכל הפחות, תן חיבוק והבהיר שאתה שם.
שלב רביעי: נסו לגרום לילדכם לדבר. שהוא יגיד לך איזו בעיה קרתה לו, מה קורה לו, למה הוא בוכה. נדמה לנו שילדינו קטנים וטיפשים, אך לעיתים קרובות הם מפתיעים אותנו בעומק חוויותיהם וסיפוריהם עליהם. במיוחד אם זה דבר נפוץ במשפחה.
שלב חמישי: נסו למצוא דרך לצאת מהמצב יחד. לפעמים אפילו לא הפיתרון לבעיה עצמה, אך החיפוש אחר פיתרון זה מוביל להפגת מתחים.
שלב שישי: תקן את הבעיה במידת האפשר.
לפעמים זה יכול להיות קשה לזכור את הדפוס הזה וללכת אחריו בכל פעם. אבל בואו שתי עובדות ינחמו אתכם: בכל פעם זה יהיה קל יותר וקל יותר, עם הזמן זה יגיע לאוטומציה. וילדים שלא נאסרו עליהם רגשות, אך לימדו אותם להכיר ולעבוד איתם, גדלים להיות אנשים אמפתיים המסוגלים לבנות מערכות יחסים עמוקות.
