על פי רצון האל, כל אדם מיועד לשני מלאכי שמירה. האחד - כשאדם נולד, השני - כשהוא טובל. שמו של השני - קדוש, נקרא תינוק. הוא, שהתקרב לאלוהים בצדקתו, נחשב לפטרון השמים ולשומרו של מי שקיבל את שמו.
הוראות
שלב 1
מאז ימי קדם ברוסיה, הכומר בטקס האפיפניה זכה לקרוא לתינוק. הורים מודרניים יכולים לבחור באופן עצמאי כיצד לקרוא לילדם בטבילה.
שלב 2
כשמתכוננים לטבילה, ניתן לבחור את שם הילד בלוח הקדושים. בהם כל שם הוא שמו של הקדוש שקדשה הכנסייה הקדושה.
שלב 3
למרות מגוון העצות כיצד לקרוא לילד ביום טבילתו, הבחירה הנכונה לא תהיה עיוור אחר לוח השנה או לעיתים מסורות סותרות, אלא ציות ואהבה לקדוש עצמו.
שלב 4
אל תתעצבן אם בלידתו או טבילתו של ילד אין זכר לאף קדוש. מרווח הזמן במרווח מיום הלידה ועד יום הטבילה ובתוך שלושה ימים אחריו (משבוע לחודש) בהחלט מספק את הנצחת הקדוש על ידי הכנסייה, שעל שמו ניתן לקרוא לילד.
שלב 5
לפעמים קשה מאוד להורים להחליט לבחור את שמו של אחד הקדושים לילדם. יכול להיות שקורה שהשם שתרצה לתת אינו מופיע בלוח השנה. אז יש לתת לכומר את הזכות לבחור את שם הילד. לפיכך, השם שבחרו ההורים יהיה ליחסי עולם, והשם שניתן בעת הטבילה יהיה ליחסי כנסיות.
שלב 6
מעל מיטת הילדים, כקמע, יש צורך לתלות אייקון של הקדוש שעל שמו נקרא התינוק, ולבקש השתתפות בחיי הילד שבשליטתו. ככל שהילד גדל, צריך לספר לו על משמעות שמו והקדוש שמגן עליו ושומר עליו.
שלב 7
ביום ההנצחה של הקדוש הם בדרך כלל חוגגים את יום המלאך או את יום השם. יום זה, ככלל, מחייב השלמת ההליכים הנוצריים לביקור במקדש, וידוי והקהילה. במקרה בו מציינים את הקדוש מספר פעמים בשנה, יום השם נחגג ביום הקרוב ביותר ליום ההולדת.
שלב 8
אפילו לאחר ששקלנו את כל היתרונות והחסרונות בבחירת שם הכנסייה לילד, אותו הוא ייקרא בטבילתו, אסור לנו לשכוח ששני ההורים יאהבו את השם הזה. ואז זה לא יגרום לצרות לילד, לא בילדותו ולא בבגרותו.
