בתהליך ההתפתחות, כל תינוק עובר סדרה של גילאי משבר. למשל, משבר שלוש שנים בא לידי ביטוי באנוכיות של ילדים וביחס של אדון לכל הסובב אותם. לעתים קרובות אתה יכול לשמוע "שלי" ו"שלי ". בגלל קמצנות נוצרים קונפליקטים בין ילדים שמרגיזים כל כך את הוריהם.
כשמגדלים בעל-ילדים, כדאי לזכור שבגיל זה הוא מרגיש כמו אדם ומבחין בבירור בין ה"אני "שלו לעולם הסובב אותו. כל מה שמקיף אותו נחשב לרכושו, לחלוק או לא, הוא מחליט לבד.
קודם כל, אין צורך לבייש או לנזוף בילד שלך על כך שהוא לא רוצה לחלוק עם אחרים. ואתה לא צריך לתת למישהו את הדברים ששייכים לתינוק. הצעצועים של הילד הם רכושו, הוא יכול להשליך אותם על פי שיקול דעתו. כמו כן, לעולם אל תתנו למבוגרים אחרים לקרוא לילדכם חמדן. הילד צריך לחוש תמיכה מצד ההורים. ומי, מבוגרים ככל שיהיו, יודעים שחפצים אישיים הם רכוש שאפשר להיפטר ממנו כרצונכם. ואם בקבוצת ילדים אחד בכה, לא משיג את מבוקשו, אין צורך לגרום למישהו להאשים.
ישנם מספר צעדים שתוכלו לנקוט בכדי ללמד את ילדכם כיצד לשתף שיעזור לילדכם להתגבר על קמצנות לאורך זמן. על ההורים להסביר לילד שעל ידי מתן צעצוע לאחר לזמן מה, ניתן יהיה להחזיר אותו. ילדים חושבים לעתים קרובות כי לאחר שנתנו את הדבר שלהם, הם לעולם לא יקבלו אותו בחזרה. נסו לבצע "החלפה". כשמשחקים עם ילדים אחרים, תמיד תוכלו לתת לצעצועים שלכם לשחק ולקבל תמורה משהו מעניין. אתה תמיד צריך לעזוב את הבחירה של הילד שלך. מכיוון שזה הדבר שלו, זה בידו להחליט אם לשתף או לא.
ישנם מקרים בהם במשפחה בה ישנם מספר ילדים, אין צורך לומר לילד הבכור להיכנע לילד הצעיר. ילדים צריכים להיות שווים. אך במקרה בו ויתורים מתרחשים ביוזמת הילד הבכור, יש לשבח ולהודות על תשומת הלב.
אל תתמקד במקרים בהם הילד לא רוצה לחלוק. למשל, כשבאים אורחים וכמובן שהם רוצים לשחק עם דברים מעניינים חדשים. הילד יכול לקחת את זה בעוינות, ושכנוע במקרה זה לא יעזור. כל אחד צריך להיות מעורב במשחק משותף בו כולם יכולים להרגיש, והסכסוך ייעלם.
