תפקיד ההורה הוא בעיקר ללמד את הילד להביע כעס בדרכים מקובלות חברתית. בתור התחלה, עזרו לילדכם להיות מודע ומילולו את רגשותיו. לדוגמא, "עכשיו אתה כועס מאוד על אמא שלך", "אתה מאוד נסער מכך שאבא לקח ממך את הטלפון שלך." זה יהיה נחמד לעזור לילד בדרך זו לא רק בהבעת כעס, אלא גם לייעד את תחושותיו האחרות: הפתעה, פחד, שמחה, גועל נפש. קל יותר לשלוט ברגשות מובנים.
הדוגמה של ההורים ממלאת תפקיד חשוב. אם הורים בכעס זורקים דברים, צורחים ושוברים כלים, זה טיפשי להעניש את הילד על אותה התנהגות. הוא פשוט שואף להיות כמו אמא או אבא, כי בעיני ילד קטן, ההורים הם השלמות וההתגלמות של כל העולם. גם כאשר אתה כועס, הפגין את ההתנהגות "הנכונה" מול הילד. אמור משהו כמו "אני מאוד כועס כרגע בגלל ששברת את האגרטל שלי." יש לך את הזכות לכעוס גם על הילד. השאלה היא כיצד אתה בעצמך מגלה את כעסך.
אתה לא צריך לתת לתינוק שינוי ולהעניש אותו פיזית. אם אתה יכול להכות אותו, אז למה אתה לא יכול להרביץ לאמא או לאחות הקטנה? ואיך יכול להיות עולם בטוח בו גם האנשים הקרובים והקרובים ביותר פוגעים?
למדו את ילדכם דרכים שונות להביע כעס. שחקו איתו ב"דוב הכועס "הדוקר את רגליו ונוהם כשהוא לא מרוצה ממשהו. נסה לעוור או לצייר את כעסך יחד. הציעו לשבור את הכרית או לקרוע את הנייר כשהתינוק ממש כועס. כמו כן, אם הילד כועס עליכם, ארגנו קרב כריות או שחקו יחד כדורי שלג מנייר. זה יעזור מאוד גם לו וגם לך להפיג מתח ולהחזיר שמחה למערכת היחסים שלך.
ולסיום, שאלו את עצמכם שאלה: האם זה הילד? ילדים מרגישים טוב עם הוריהם והסביבה במשפחה. מבלי להבין זאת, הם מבטאים את המתח ואת העצבנות שמבוגרים נושאים בתוכם. אם אתה מבין שזה רק המצב שלך, נסה להחזיר את האיזון במשפחה, לטפל בעצמך, להירגע, להירגע, בבקשה לעצמך במשהו. זכרו שלילדים שמחים ורגועים יש הורים שמחים ורגועים.
