לילד יש את היכולת לחקור באופן עצמאי את העולם סביבו. אדם קטן עובד באופן אינטנסיבי על יצירת מודל של הסדר העולמי המובן עבורו, תוך שימוש לא רק ביכולות שפת האם שלו, אלא גם בשיטות אחרות הנוחות לו. פסלוני פלסטלינה, רישומים, עבודות יד מחומרים טבעיים, בובות נייר, המיוצרות כמתנה להורים, הם שפת התקשורת וביטויים לרגשות התינוק. למרבה הצער, לא תמיד מבוגרים מסוגלים להגיע לעבודה האינטלקטואלית והרוחנית העצומה של ילדם, שהושקעה לתצוגה גרפית של עולמו הפנימי.
מצב נפוץ: ניקיטה בן השלוש מגיש לאמו בשמחה ציור שהכין לה במתנה. היום, בשיעור בגן, הילד חשב כיצד ייתן לאמו תמונה עם בית, פרחים ושמש. המורה שיבח אותו על חריצותו. הילד המתין לאישור אמו, אך היא הציצה כלאחר יד מעל פיסת הנייר, הכניסה את המתנה שלו לתיק ואמרה לילד לחזור הביתה. לא מובן לחלוטין עבור הצעירה איזו עבודה רוחנית אדירה עשה בנה. ניקיטה רצה להראות כמה הוא אוהב אותה, איזה בית יפה יש להם וכמה הוא מאושר. במקום עידוד, הילד קיבל חלק מאדישות מצד האם. באופן עקרוני מובנת גם ההתנהגות שלה: היא הייתה עייפה אחרי העבודה, היום לא היה קל, היא נאלצה למהר לבשל ארוחת ערב. ברגע זה האם כמובן אינה חושדת שהיא תראה את תוצאות מעשה בקרוב, כשלפתע הבן בוכה או אומר לה שהוא כבר לא אוהב אותה. בפגישה של פסיכולוג, ההורים, ככלל, מתלוננים כי לתינוק אין תנאים מוקדמים להתנהגות כזו. תגיד, הוא שובב בלי שום סיבה.
איך לעשות את זה נכון
אמא ואבא צריכים לקבל את כל עבודות היד של הילד בחיוך, להקפיד לשבח, לטפוח על הראש, לומר מילים טובות, גם אם החתול הנמשך נראה יותר כתם. יש לשקול היטב את הציור, לשאול שאלה לגבי מה שרצה האמן הצעיר להציג. ניתן לציין מה יצא טוב מאוד, ומה ניתן לתקן. לא צריכה להיות ביקורת בגיל זה.
לרישומים, עליכם להחזיק תיקייה נפרדת, ולמלאכת היד הטובה ביותר - קופסה. ילדים מעריכים את רגעי התקשורת הכנה, כאשר מבוגרים מדברים על עצמם, מסתכלים בתצלומים או בציורים שלו. כך, הילד מפתח כבוד לתוצאות עבודתו, מגבש הערכה עצמית ובעיקר מחזק את הרצון להמשיך בתהליך היצירה. בן או בת מרגיש שהציורים שלהם יקרים למבוגרים, ולכן הם לוקחים על עצמם משימה חדשה.
השפה הציורית היא המפתח להבנת תפיסת הילדים את העולם, את יחסו הנפשי. רגישות, סבלנות ותשומת לב מצד המבוגרים נחוצים להתפתחות מלאה של ילד בגיל הגן.
