איש מעולם לא הצליח להעריך את מלוא אהבתה האמיתית, מכיוון שהיא אינה מתאימה למדידות מדעיות כלשהן ואינה מתאימה לכללים כלשהם. אתה יכול להתאהב בכל גיל, זה לא משנה אם אתה בן 20 או 50.
מדוע אנשים מתאהבים בגיל זה?
עד כמה זה אמיתי להתאהב בגיל 50? וכיצד התחושה המאוחרת תהיה שונה מהצעירה? אהבה, כשאדם מתאהב, שחי חצי מאה וגדל ילדים, נקרא "מאוחר". אין צורך לקרוא לתקופה כזו של זקנה, כאן "בגרות" מתאימה יותר. ואין זה מפתיע שאוהבים בגיל זה מדברים על תחושותיהם כך: “זו האהבה הבהירה ביותר שהייתה לי בחיי. חבל שהיא הגיעה כל כך מאוחר."
מגיע זמן במשפחה שבני זוג חייבים ללמוד לחיות יחד שוב. כאשר ילדים כבר מבוגרים ועצמאיים, לילדים רבים יש משפחות משלהם, חלקם לומדים. אם בני הזוג חיו יחד רק למען הילדים, הרי שנישואין כאלה עלולים להתפרק. יש להם סיכוי לפצות על מה שהחמיצו לטובת החוב למשפחתם.
זה קורה במשפחות בהן לבני הזוג אין אינטרסים משותפים. ניתן לכנות תסמונת זו "קן ריק".
שמתאהב בתדירות גבוהה יותר, בשלב זה של החיים
לרוב הפסיכולוגים פוקדות נשים עם בעיה, שהבעל עזב את משפחתו, התאהב והלך לילדה אחרת. לגברים רבים יש שאלה: עם מי להישאר, עם תשוקה חדשה או בן / בת זוג? בדרך כלל, הכל מתחיל להפעיל לחץ על אדם בבת אחת ומצדדים שונים: הלחץ של ילדים, עושר חומרי שנרכש במשותף שאתה לא באמת רוצה לחלוק, עלויות משפטיות ועוד ועוד.
הודות לכך רבים חוזרים למשפחותיהם וחיים עד שהזקנה מפרידה ביניהם.
המצב שונה אצל מי שכבר עבר גירושין ונשאר רווק. שום דבר לא מונע מאנשים כאלה להתאהב שוב, להתחתן או להתחתן. עם זאת, מערכות יחסים כאלה אינן תמיד מבוססות על אהבה. רבים פשוט מחפשים חבר כדי שלא ירגישו בודדים. איתו הם יכולים לדבר ופשוט להרגיש שמישהו זקוק לו. או שאנשים הם נהנתנים הזקוקים לטיפול מתמיד. לעיתים קרובות ניתן למצוא זוגות בהם גבר הוא נהנתן, ואישה אינה יכולה לסבול בדידות.
ככל שאדם מבוגר יותר, כך נעשה פחות צורך להיות מעניין למין השני. יתר על כן, עד גיל 50, יש מלאי מסוים של חוכמה וכישורי תקשורת נכונה בזמן ההתאהבות.
לא בכדי כתוב: "כל הגילאים כפופים לאהבה." אי אפשר להחריג את העובדה שבגיל 50 אדם באמת יכול להתאהב.
