כל אחד מאיתנו רואה פלוסים ומינוסים אצל ההורים. אלה יכולים להיות עלבונות מילדות, אכזבה מכך שלא קיבלו מהם הרבה, מה שהיה מאוד חשוב עבורכם. כעת נגלה האם יש דרך לפתור בעיה זו. כלומר, האם ניתן להיפטר מחילוקי דעות עם יקיריהם.
ישנן בעיות רבות ושונות בפני ילדים מבוגרים. בעיות אלה נחשבות על ידי פסיכולוגיה משפחתית והתפתחותית. הורים צריכים לרוב להבין ולקבל שילדיהם התבגרו, והגיע הזמן לעזוב את ביתם "הילידים". אולם לעיתים קרובות ילדים מבוגרים עצמם סובלים מבעיות, ופסיכולוגים מציעים כמה דרכים לפתור בעיות אלה.
כשאנחנו רוצים לשנות משהו לגבי ההורים שלנו, זה מוביל לעיתים קרובות לתוצאה הפוכה. ואם נתחיל לעבוד על היחס שלנו להורים, יש לכך השפעה חיובית.
קודם כל, אתה צריך לנסות למצוא את הסיבות בעצמך. לראות ולהודות בטעויות שלך. קח אחריות על התקשורת איתם. שקול מה ניתן לשנות כדי לשפר את התקשורת. איך לא לעורר סכסוך, אלא להפך, "להרוג" אותו ממש בהתחלה. מה אם אנו עצמנו אשמים בכך שפגענו באבא ובאם בתשובות הקשות ובחוסר הרצון שלנו להיות קרובים יותר?
אם נראה שההורים מרשים לעצמם יותר ממה שהם צריכים, במילים אחרות, הם חורגים מגבולות או מפרים מקום אישי, למשל, הם מתקשרים מספר פעמים ביום או "מענגים" אתכם בביקוריהם מדי יום, אז אולי הם פשוט לא שיהיה לך מספיק תקשורת איתך … נסו לפנות זמן בשבילם. השתלט על המצב, קבע יום פגישה פעם בשבוע והתקשר פעם ביום בכל יום, אך את עצמך. והסבירו בדרך ידידותית שאין צורך להתקשר 10 פעמים ביום.
אתה לא צריך להכשיר את ההורים שלך מחדש. מוקדם יותר אמא ואבא סיפרו לנו על מה להיות, מה לעשות. עכשיו כשהילדים גדלו הם מתחילים לעשות את אותו הדבר, כלומר "ללמד" את הוריהם על החיים. להכיר ולאמץ את החופש שלהם. אחרי הכל, יש להם את החיים האישיים שלהם, את המטרות הרוחניות שלהם, את החלומות שלהם בסופו של דבר. במקום. לשפוט, לנסות להבין ולעזור להם להגשים את חלומותיהם. עליכם לתמוך ולהעריך את הוריכם בתקופות קשות.
קח אחריות על כל מה שקורה בחיים שלך. כמובן, מה שהורינו הטילו בנו בילדות משתקף בעתידנו: דפוסי התנהגות, תסביכים ופחדים. אך עם זאת, האשמה ונזיפה בהם על העובדה שחייכם לא התבררו כך בגלל חינוך שגוי, כשאתם כבר מעל גיל 30, חסר תועלת. אחרי הכל, אם אדם מבין שמשהו לא בסדר בחייו בגלל היחס הלא נכון לעולם, אז הוא כבר יכול לשנות אותו.
אחרי הכל, אתה צריך להיות מבוגר. אנחנו, בלי לשים לב לזה, כל הזמן "בוכים" לאמא ואבא. ואז כואב לנו שהם מתייחסים אלינו כמו לילדים. כשאנו דורשים תשומת לב לעצמנו ורוצים לטעון את עצמנו בבגרותנו על חשבון הורינו, אנו שוב חוזרים לגיל ההתבגרות. הדבר העיקרי שצריך לעשות עכשיו הוא להבין ולשמוע מה אמא ואבא שלנו מנסים להעביר לנו, כדי שלימים לא נאשים את עצמנו שלא הבנו את הרמזים שלהם בזמן. אחרי הכל, לא משנה כמה נדוש זה אולי ישמע, אבל ההורים הם האנשים היחידים שחשוב להם איך החיים שלנו מתפתחים.
