כל הורה התמודד עם (או יתמודד עם) תופעה כמו התקף זעם ילדותי. למעשה, זו לא יותר מאשר הפקה תיאטרלית המכוונת אך ורק לקתרזיס ציבורי. במהלך מחקרים ארוכי טווח על התנהגות ילדים, נמצא כי אף פעוט לעולם לא יתחיל "הצגה" מבלי לוודא שקודם "צופה" אחד מקשיב לו. קל לנחש כי משך "הסצנה" תלוי ישירות בתגובת "הצופה".
הוראות
שלב 1
נסו להעסיק את ילדכם. הציעו למשל ללכת לטייל או לרתק אותו באיזה צעצוע מוזיקלי (תוף, אקורדיון, מקטרת). למעשה, למוזיקה יש השפעה מועילה מאוד על נפש הילד. באופן עקרוני, כל תהליך יצירתי הדורש ריכוז יכול להרגיע את התינוק. תנו לו עפרונות, עפרונות, צבעים, פלסטלינה וכו 'זכרו שהרבה תלוי בטון בו אתם פונים לתינוק. למעשה, בקשה רגועה ומאוזנת מגיעה הרבה יותר מהר מאשר פקודה רועשת, פורצת בצעקה.
שלב 2
נסו פשוט להתעלם מההתנהגות ההיסטרית של הפעוט שלכם למשך 5-10 דקות לפחות. הפוך למטרה לא לתקשר איתו כלל בפרק זמן קצר זה. כתוצאה מכך, הילד יוותר על ניסיונות לשווא לגרום להשתתפות בגופו באמצעות היסטריה. אחרי שהוא מתעשת, תגמל אותו בתקשורת, ולא תשכח, יחד עם זאת, בנימה רגועה כדי להסביר שתעלולים כאלה לא יפגשו את אהדתך.
שלב 3
אם ההיסטריה החלה להימשך, קח את התינוק לחדר בו הוא יכול להישאר לבד עם רגשותיו שלו. לפני שעזבת אותו, וודא שהוא בטוח שם והוא לא יכול לפגוע בעצמו. ואז צא מהחדר. עקרון הפעולה של שיטת התמודדות זו עם היסטריה זהה - אין צופה, ולכן אין מי שיזרוק לו התקף זעם.
שלב 4
קורה שה"דרמה "מושמעת ממש ברחוב או בחנות. במצב כזה יש להתאזר בסבלנות ולחכות שהילד ישתעמם. כמובן, אתה יכול לנסות להסיח את דעתו של "השחקן הצעיר" מהתשוקות המשתוללות. אמנם, לא סביר שתצליח, בהתחשב בכך שהאולם יהיה בית מלא. אבל אל תסתלק מההתנהגות הזו. כשהתשוקות שוככות - הסבירו לילד שהוא התנהג בצורה לא נכונה והרגיז אתכם מאוד. אחרת, כל הופעה שלך תלווה בתעלולים דומים.
