מבוגרים רבים אינם מתייחסים ברצינות לתלונותיהם של ילדים, משום שנראה להם שילד, בשל גילו, יכול להיעלב רק מכמה דברים קטנים, למשל, שאמו לא קנתה צעצוע חדש או אסרה עליו לשחק משחק מחשב למשך חצי שעה נוספת. טענות כאלה אכן קורות, והן באמת לא רציניות מדי. עם זאת, יחד איתם, יש חוויות רציניות יותר שמתעוררות באשמת ההורים.
הוראות
שלב 1
אמהות ואבות לא תמיד מתנהגים נכון ביחסים עם ילדיהם, לפעמים מבלי לשים לב לכך הם עושים דברים שלא מקובלים לעשות עם ילד, או שהם אומרים ביטויים לא הולמים לחלוטין לתינוק.
שלב 2
הכי קל להעליב במילים ובמעשים, וההורים עצמם לגמרי בכנות אפילו לא שמים לב לכך. לדוגמא, סטירה רגילה לאיזו עבירה קטנה, שההורים תופסים כרגע חינוכי, יכולה לפגוע מאוד בילד. באופן עקרוני לא ניתן להשתמש בענישה פיזית בתהליך החינוך, מכיוון שהם משפילים את אישיותו של הילד, וזה בוודאי ישפיע על חייו בעתיד. הילד בוכה לא בגלל שכואב לו מהסטירה הבאה, אלא בגלל שהילד נסער עד דמעות שהוריו מתייחסים אליו כך. העונשים צריכים להיות שונים, הומניים יותר ומסוכנים פחות לאישיות הילד.
שלב 3
צרחות גם פוגעות בילדים מאוד, והורים רבים מרימים את קולם באופן קבוע לילדיהם, בלי או בלי סיבה. כאשר הורה צורח, הילד לא מבין את כל מהות הבכי הזה, הוא לא מסוגל להבין מדוע בדיוק אמא או אבא הרימו את קולם. הוא פשוט מתחיל לפחד בפראות מהוריו בהתחלה, ואז טינה מתמקמת בליבו, שפועלת בצורה הרסנית. זה מספיק להסתכל בעיניו של ילד בזמן הבכי שלו כדי להבין עד כמה הוא נוהג כלפי ילדים.
שלב 4
התעלמות מצד ההורים גם פוגעת להפליא בילד. חשוב שילדים יתנו תשומת לב, הם צריכים את זה, ולכן הם מנסים למשוך את זה לעצמם בכל דרך אפשרית. אם הורים מתעלמים כל הזמן מילדם, הכניסה לא תהיה השיטות הטובות ביותר למשוך תשומת לב. הילד ישים לב שברוב המקרים ההורים שמים לב אליו כשהוא אשם. כן, במקרה זה הם צועקים על הילד, אך עדיין תשומת הלב של אמא ואבא היא לגמרי שלו בלבד. בהתאם לכך התינוק יתנהג בכוונה בצורה מגעילה בכדי שישימו לב אליו.
