ההיסטוריה מכירה מעט מאוד מקרים בהם נשים איסלאמיות שלטו באימפריות שלמות, במיוחד אם לפני כן היו פילגשות בהרמון. הם הפכו לשליטים מסיבות שונות, ולרוב חייהם היו נטולי רומנטיקה ואהבה.
שלטון המין ההוגן במדינות המזרח נקרא הסולטנות הנשית, והסולטנות בדרך כלל נושאות תואר תקף (הורה) - אם היורש השולט, אך עדיין צעיר. לרוב, נשים כאלה שלטו לבדן. יש דוגמה לסולטנות נשית מדהימה בהיסטוריה, כאשר כל השליטים היו ממוצא אירופי. הם שלטו באימפריה העות'מאנית. המפורסמת שבהן היא אנסטסיה ליסובסקאיה. היא ידועה לא רק במזרח אירופה, אלא גם במערב אירופה, שם השתמשה בשם רוקסולנה. אנסטסיה-רוקסולנה הושרה בבלטים, אופרות, פורטרטים, ספרים ואפילו בסדרות טלוויזיה, ולכן הביוגרפיה שלה ידועה למעגל רחב למדי של אנשים. חייה של רוקסולנה לא היו נטולי דאגות. בהתחלה היא הייתה פילגשו של הסולטאן של האימפריה העות'מאנית סולימאן המפואר, ואז הפכה לאשתו. הדרך לשלטון עברה תלאות רבות והייתה מלאה במאבק עז על החיים. זה היה קשה מאוד לפילגשים בהרמון: לא היה להם מספיק אוכל, הם זלזלו בכל דרך אפשרית, והתייחסו אליהם באכזריות. אך רוקסולנה הצליח להימנע מגורלם העצוב של עבדים אחרים וזכה באמונו של הסולטאן, ומאוחר יותר הפך לשליט האימפריה כולה. בתקופות זמן שונות כיבדו גם פילגשות אחרות, בהן קיזם סולטאן, הנדאן סולטאן, נורבנו סולטן ואחרים. לפיכך, כל הנשים הללו השיגו את הבלתי אפשרי כמעט והחלו לשלוט למרות שהן לא שייכות לדם המלכותי. והם הצליחו לעשות זאת לא בשיטות רומנטיות. אם היה צורך להרוג, הם הרגו, וגם לחמו למען המדינה והשליט, שהפך אותם לעבדים שלו. הסולטנים העתידיים הצליחו להבחין בגורלם בסיכוי דל לפרוץ לצמרת הכוח ולא עצרו בשום דבר כדי לנצל זאת.
