המילה "זכות" משמשת לעיתים קרובות בכל הנוגע לפוליטיקה, לסמכויות של בכירים. אך מה פירוש המונח הזה, וכיצד נוצר?
ההיסטוריה של הופעת המונח "זכות"
מקור המילה "זכות" בתקופת רומא העתיקה בעידן המלך הרומי הקדום סרביוס טוליוס, במאה השישית לפני הספירה. המלך הוציא צו לפיו כל אזרחי רומא מן המניין, בהתאם לעושרם ולמעמדם בחברה, חולקו למעמדות רכוש מסוימים.
כל אחד ממעמדות אלה היה מחויב, במידת הצורך, להציג מספר מסוים של לוחמים חמושים, המאוחדים ביחידות המכונות "צנטוריאות". לכן, כל אזרח רומאי, כשהגיע לגיל הרוב, הוצב לאחת ממאות המעמדות שלו.
ההצבעה בנושאים חשובים הנוגעים לענייני המדינה התקיימה גם ברשימות מאות השנים הללו. למרכזי המעמד הגבוהים מסוימים הוענקה הזכות להציע חוקים חדשים על ידי המלך סרוויוס טוליוס. מאות כאלה החלו לשאת את תואר הכבוד "זכות".
עם הזמן זכות זו החלה להיחשב לאנכרוניזם, ובעידן האימפריה היא נשכחה לחלוטין.
מה המשמעות של המושג "זכות" בהמשך?
בימי הביניים החל להבין את המונח "זכות" כזכות שהוקנתה למלוכה או לפקיד אחר במדינה. רק אדם כזה יכול לכנס או לפרק את הפרלמנט, לאשר כל מעשה חקיקתי, לפרגן לפושע שהורשע, להכריז מלחמה או להורות על התחלת משא ומתן לשלום וכו '. כלומר, גם במדינות בהן כוחו של הפרלמנט היה חזק (למשל באנגליה) היו לראש המדינה זכויות גדולות מאוד. למרות שלא תמיד השתמש בהם עד תום, תלוי בנסיבות.
כלומר, באירופה של ימי הביניים, המונח "זכות" פירושו זכותו המקדימה של נושא הכוח העליון.
מאז אמצע המאה ה- 19 התרחבה משמעותית משמעות המילה "זכות". עכשיו זה התכוון לכל זכות מנע, ללא קשר למי ועל איזה בסיס היא שייכת. זכות זו יכולה לחול גם על ישות פרטית וגם על ישות משפטית, וגם על מדינה או איחוד מדינות. תחושה זו של המונח "זכות" שרדה עד היום.
אנו יכולים לומר כי המונח "זכות" מציין זכות בלעדית השייכת לכל גוף רשמי, כגון הפרלמנט, דומא המדינה.