כאשר מטפחים אחריות או תכונות חשובות אחרות בילד, היו מוכנים לתהליך יומיומי ומתמשך. קודם כל, אתה בעצמך צריך למצוא איפוק, הרגל לנתח כל סיטואציה ולדבר עם הילד בצורה כזו שאתה לא מאבד מכבודך או מכבודו. אתה גם צריך לשלב במיומנות שליטה והענקת חופש.
הוראות
שלב 1
שקול תחילה את המצב. עליכם לדעת מה ניתן לדרוש מהילד, איזו רמת אחריות מתאימה לגילו. הבין כי האישיות שלך, הדוגמה שלך והתנאים שאתה יוצר בבית הם מכשיר ההורות. האחריות מבוססת על חינוך מוסרי, לכן לימדו את ילדכם ערכים אנושיים אוניברסליים, מה מקובל מבחינה חברתית, מה לא, מה טוב ומה רע.
שלב 2
קבעו כללים ברורים ועקביים במשפחה אם ילדכם בגיל צעיר. זה יאפשר לו להרגיש את גבולות העולם, את האמינות שלך ולהניח את מושג הסכנה והבטיחות, שהוא הבסיס ליחס אחראי לחייו ובריאותו. ספק גמישות בכללי המשפחה ובמסורות אם הילד כבר נער. כשאנחנו גדלים, הגבולות צריכים להתרחב.
שלב 3
הקציב אחריות אפשרית לילד. יוליה וסילקינה, פסיכולוגית יועצת למגזין Mama and Baby, משתמשת במושג "אזור אחריות". בכל גיל הם שונים: זה יכול להיות צעצועים, ומיטה, והמראה שלך, וחיות מחמד, ומטלות בית ברמות שונות. גיל 5-7 שנים הוא אידיאלי להנחת יסודות ההתנהגות האחראית, בשלב זה היכולות המוטוריות והאינטלקטואליות של הילד, תחום הפעילות שלו, מתרחבות.
שלב 4
תנו לילדכם את ההזדמנות לחוות את ההשלכות של אי מילוי האחריות שלהם, אם כי שליליות. זה מגביר את המודעות של הילדים. הראה שיש לו אחריות אישית גם על מעשים וגם על חוסר מעש. כשאתם מדברים עם ילדים, נסו לחזות את ההשלכות של בחירה כזו או אחרת ביחד, פיתחו את היכולת לנתח, חזו את תוצאות המצבים.
שלב 5
לעורר עצמאות בענייני האינטרסים האישיים של הילד: תחביבים, משחקים, חפצים אישיים, צעצועים. עודד יוזמה, במיוחד אם כתוב מה חשב הילד לפני נקיטת הפעולה, גם אם לא אהבת את ההחלטה או שהיא לא הייתה אופטימלית. דון ונתח זאת, אך אל תוכיח, אל תעלב. ללמוד לסמוך ולתקשר עם ילדכם על בסיס שווה הוא נקודה חשובה בטיפוח תחושת אחריות.
