היפוקסיה עוברית היא אספקת חמצן לא מספקת לעובר, הקשורה למחלות של האם, הפרעות בזרימת הדם הרחם או הטבורי ומחלות של הילד. אבחון של היפוקסיה מבוסס על הערכה ישירה של מצבו של העובר וניתוח תוצאות השיטות העקיפות.
זה הכרחי
- - תצפית על תנועות העובר;
- - האזנה לדופק עם סטטוסקופ;
- - קרדיוטוגרפיה;
- - דופלרומטריה;
- - בדיקת מי שפיר.
הוראות
שלב 1
אם אתה מבחין בשינויים בתנועת העובר, זה יכול להיות סימן להיפוקסיה. בשלב הראשוני אתה עלול למצוא התנהגות חסרת מנוחה של הילד, המתבטאת בתדירות ובהעצמת תנועותיו. עם חוסר חמצן חריף ועלייה בהיפוקסיה, תנועות העובר מתחילות להיחלש.
שלב 2
הקפד לספר לרופא על שינויים בתנועה. בעזרת סטטוסקופ הוא יקשיב לדופק העובר, יעריך את קצב הלב, את הקצב ואת נוכחות הרעשים. אך שיטה זו תוכל לחשוף רק שינויים גסים המתרחשים לעיתים קרובות במהלך היפוקסיה חריפה. הרופא עשוי גם לחשוד בהיפוקסיה כרונית בגלל סימנים עקיפים, כמו ירידה בגובה של קרום הרחם של הרחם הקשורה לעיכוב בצמיחת העובר ואוליגהידרמניוס.
שלב 3
אם אתה חושד בהיפוקסיה, תינתן לך קרדיוטוגרפיה (CTG). מחקר זה מתבצע בהצלחה במסגרת אשפוז חוץ. בעזרת רצועות אלסטיות מחובר חיישן אולטראסוני לבטנה של האישה ההרה, המקובע במקום האזנה לדופק העובר. תדירות הדופק המוגברת והירידה היא בעלת ערך אבחוני. אם העלייה בקצב הלב היא תגובה לתנועת העובר או להתכווצויות הרחם (לפחות 5 תוך 30 דקות), אז נוכל לדבר על מצבו המוצלח של העובר. לשם כך, במסגרת CTG, מבוצעת בדיקת אי-סטרס שעיקרה הופעת עליית קצב הלב בתגובה לתנועות הילד או התכווצות הרחם. אם העובר אינו נותן תגובה כלשהי, הדבר מעיד על היפוקסיה.
שלב 4
בעזרת דופלרומטריה מתבצע מחקר על זרימת הדם בכלי הרחם, חבל הטבור והעובר. בנוכחות הפרעות במחזור הדם ניתן להעריך את חומרת ההיפוקסיה ולנקוט באמצעים להמשך ההריון המוצלח. המחקר הראשון מומלץ בשבועות 16-20 להריון, מכיוון שמתקופה זו אפשריים הפרעות פתולוגיות של זרימת הדם.
שלב 5
על מנת לאבחן היפוקסיה אצל ילד, מעריכים ליקויים שמעידים על הימצאות מקוניום במי השפיר - צואת עוברים. כניסתו למים קשורה לפגיעה במחזור הדם במעי בגלל היפוקסיה. הסוגר של פי הטבעת העוברי נרגע ומקוניום נכנס למי השפיר. בעזרת מי שפיר מבוצעת בדיקה אופטית דרך תעלת צוואר הרחם של מי השפיר. בדרך כלל משתמשים בשיטה זו רגע לפני הלידה.
