תוקפנות היא תופעה שכיחה למדי אצל ילדים, היא באה לידי ביטוי בצורות שונות ומסיבות שונות, אך אין זה אומר שעליכם לעצום עיניים אליה.
ישנם סוגים רבים של תוקפנות ילדים. בינקות ילדים בדרך כלל נושכים את שדיה של אמם. החל משנה הוא יכול ללעוג לחיות מחמד. בגיל שנתיים-שלוש הילד שובר ושובר הכל, מלווה הכל בבכי פרוע.
בגיל חמש תוקפנות קשורה לכך שהילד נכנס לצוות, לגן ילדים. כל מה שנראה לו מוזר ובאופן טבעי, חדש. הילד רוצה לגדר את עצמו ואת המרחב האישי שלו, ולכן יש כמה בעיות במערכת היחסים עם ילדים אחרים. כמובן שעבור רוב הילדים זה נעלם עם הזמן, הם לומדים למצוא פשרות בעצמם. אבל יש גם אנשים שמגיבים יתר על המידה לילדים אחרים, והתוקפנות שלהם עשויה להיות בלתי מוצדקת. במקרים כאלה, אתה באמת צריך לגשת לנושא זה בהבנה, ברצינות ובאחריות רבה.
תופעה שכיחה למדי בחדר ילדים, כאשר ילד נושך ילדים אחרים. זו תופעה נורמלית, אינך צריך לעשות ממנה טרגדיה ולחשוב שילדך אינו תקין. להפך, זה די מובן מנקודת מבטה של הפסיכולוגיה. בגיל זה ילדים לומדים על העולם במישוש, הם מנסים ללקק, למצוץ או לנשוך משהו. אך, ככלל, יחד עם זאת, הורים לרוב אינם מרוצים מהתנהגות תוקפנית שכזו של הילד. במקרים כאלה יש צורך להסביר לתינוק בצורה מובנת ועדינה שאי אפשר לנשוך ילדים אחרים, שזה כואב להם ולא נעים להם. יש הורים, שלא רוצים להתעסק בהסברים זמן רב, פשוט נושכים את ילדיהם בעצמם, כך שבדוגמה זו הילד יבין שזה כואב. אבל אתה לא יכול לעשות את זה. כן, הוא כבר לא ינשך אחרים, אבל זה יכול לפגוע מאוד בנפש שלו.
זה לא פחות נפוץ כשילד נלחם עם ילדים אחרים. למה זה קורה? סכסוכים בין ילדים צעירים יכולים להיווצר מסיבות שונות: הם לא חלקו צעצוע, מישהו פגע במישהו, אמר מילה פוגענית ועוד. העובדה שילדך מנסה להגן על עצמו ולהשיב את הצדק היא כמובן טובה, אך רק אם הוא עושה זאת בצורה נכונה ומתאימה. ואם ילד מיד נכנס לריב בכל הזדמנות, זה כבר לא כל כך טוב. כדי להימנע מכך, או לחסל את זה, אתה צריך לדבר עם הילד, להסביר לו שאסור לעשות זאת, שזה לא נכון ומכוער. עליכם לברר גם את הסיבות לכך שהילד עושה זאת ולא אחרת. אולי אתה צריך להציל אותו מההשפעה הרעה של כמה קריקטורות או לא להוות דוגמה כזו לילדים עצמם.
כמובן שלא תמיד ניתן לחסל את התוקפנות של הילד על ידי שיחה לבד, מכיוון שילדים שונים. לפעמים הסיבה להתנהגות זו של ילד נעוצה בבריאותו הנפשית. ואז, כמובן, עליך לפנות לפסיכולוגים ילדים. וודאי - הם בהחלט יעזרו לך.
