כשילד גונב בגיל צעיר, אין זה אומר שהוא אדם רע, ובעתיד הגניבה תהפוך לחלק מחייו. ואכן, מאחורי פעולות כאלה ניתן להסתיר בעיות של פירורים. העיקר לעשות את הדבר הנכון במצב כזה. ביקורת מספקת, שתכוון את הילד לדרך הנכונה, היא גורם חשוב בעניין זה.
הוראות
שלב 1
ראשית כל, יש לקבוע את הסיבה להתנהגות זו של הילד, להבין מה בדיוק הביא אותו לביצוע גניבה. אתה לא צריך לפתוח בשיחה עם שאלה ישירה ולדרוש מהילד הסברים ברורים. לעיתים רחוקות מאוד תהיה זו תשובה אמיתית. אתה צריך להתחיל את השיחה ברכות, בלי צעקות או איומים. בהתחלה, עדיף לומר שלילד לא היה את הדבר הזה עד עכשיו, ואז לשאול אם הוא לקח את זה או לא. יש לברר היכן זה קרה ומי היה עם הילד באותה תקופה. רק אז תשאלו על המניעים שלו.
שלב 2
בנוסף, אתה לא צריך להגיב בחדות, לעבור לטונים מורמים. אתה צריך לנסות לשמור על עצמך רגוע.
בשום מקרה אין להאשים ילד ויתרה מכך לקרוא לו גנב. האשמות ואיומים יובילו לכך שהילד יפחד, וכתוצאה מכך ירצה להסתיר את האמת, יתחיל לרמות ולהסתיר בעצמו. זה ישפיע לרעה על דיכוי הגניבות.
שלב 3
יתר על כן, יש צורך להסביר לתינוק בצורה רגועה, ברורה וברורה מדוע אי אפשר לגנוב, לומר שזה רע ולא יוביל לשום דבר טוב. מילדות צריך להנחיל לילד את מושג הבעלות, שדברים של אנשים אחרים שייכים לאנשים אחרים, ללא אישור אי אפשר לקחת אותם.
שלב 4
עם ילדים גדולים יותר, אתה יכול גם לדבר על מה מובילות פעולות כאלה. בפרט, יש להזכיר את אובדן החברים ואת חוסר הרצון לתקשר עם אחרים.
שלב 5
שיחות על כנות לא צריכות להיות ספוראדיות; עליך לגעת בנושא זה לעתים קרובות ככל האפשר.
טוב לתת לילד בכל זאת להרגיש את התחושות של האדם ממנו הוא נגנב. ניתן לעשות זאת בשאלה, ומצב משחק משחק טוב לפעוטות.
שלב 6
לסיום, עליכם לוודא שהילד מבין את העוול שבמעשה שלו ובתשובה עליו בכנות. על הילד להחזיר את הדבר, ולהתנצל. אם הגניבה התרחשה בחנות, אז עדיף לדבר קודם עם הבעלים כדי שהוא יגיב בטוב לב למצב.
