על פי נתוני UNICEF המאכזבים, ילדים בגילאי שנתיים עד 6 מבלים הרבה יותר זמן בטלוויזיה מאשר אצל הוריהם. מתברר כי ה"תיבה "האלקטרונית מחליפה במובן מסוים את אביו ואמו של הילד. האם זה טוב וכמה זמן על ילדכם להקדיש לצפייה בטלוויזיה?
באשר לילדים מתחת לגיל שנתיים, רופאי ילדים הם די קטגוריים כאן: אין צפייה בטלוויזיה. בגיל זה המוח של הילד רק מתהווה והתמונות המרצדות על המסך עלולות לגרום נזק גדול לילד. לפעמים הורים לא מייחסים חשיבות לעובדה שהילד יושב ליד המסך וטוענים שהוא עדיין לא מבין כלום. נכון, הילד לא יבין את המשמעות של תוכנית זו או אחרת, אבל הרגשות שמגיעים מהמסך בוודאי יתפסו. התוצאה יכולה להיות ריגשות מוגזמת, סיוטים, מצבי רוח והתקפי זעם.
בשנה השלישית לחייו הילד כבר מבין הרבה, אך אינו מסוגל להבחין בין המציאות לבין אירועים בדיוניים המוצגים על המסך. לאפשר לו לשבת ללא שליטה מול הטלוויזיה יכול להוביל לכך שהילד "תקוע" בעולם האשליות. לכן, אל תשאירו את התינוק לבד ליד הטלוויזיה, גם אם הוא צופה בסרט מצויר בלתי מזיק לחלוטין. הסבירו לו מה קורה כל הזמן והקפידו להגביל את זמן הצפייה לשעה או לשעה וחצי.
תוכלו להפוך את הצפייה בסרטים מצוירים לשיעורים על התפתחות הדיבור של הילד אם תבקשו ממנו לספר על מה הסרט המצויר, על מי הילד אהב ומי לא, מה היו שמות הדמויות, איך הן נראות וכו ' תוכלו לשחק עם ילדכם ולהזמין אותו להמציא את המשך הדברים שראה. אך אל תשתמשו יתר על המידה במשחקים כאלה כדי שלא יגרמו למחלות עצבים.
בגיל 4 בערך הילד כבר יודע שמה שקורה על המסך הוא רק בדיה. בגיל זה תוכלו להגדיל מעט את זמן הבילוי מול הטלוויזיה, עד שעתיים ביום. הקפידו לבדוק במה ילדכם צופה. הוא, כמובן, כבר מבין שכל זה לא אמיתי, אך מה שהוא רואה יכול לטראומט עמוק על נפש הילד.
בגיל זה תוכלו להמשיך בשיעוריכם עם ילדכם בהתפתחות הדיבור: תנו לו להמשיך לספר לכם את הסרטים המצוירים האהובים עליו, לשתף את רשמיו. דאגו להסביר לילד שלכם בשביל מה נועד פרסום. באופן ספציפי, אמור להם שאתה לא צריך לקנות את כל מה שהם מציעים. סוגים מסוימים של פרסום יכולים אפילו להיות שימושיים: למשל, צילומים שבהם אותם ילדים מצחצחים שיניים או שוטפים את עטם במים וסבון יכולים לשמש כדי ללמד את התינוק לדאוג לעצמם.
כשאתה שם ילד מול מסך, זכור תמיד שזה תלוי רק בך מה הטלוויזיה תהפוך בשבילו: חבר טוב או אויב אכזר, והיה זהיר.
