בחייו של כמעט כל אדם מתעוררות שאלות האם לדבר עם ילד על מותו של אדם אהוב. אם אנו אומרים, איך ומתי? באילו מילים לבחור כדי לא לפגוע בנפש הילד?
פסיכולוגים מאמינים חד משמעית שיש צורך לומר. אם תנסה להסתיר את זה, אז במוקדם או במאוחר הילד עדיין ילמד ממישהו אחר או ינחש, וזה יהיה מינוס ביחסים עם ההורים. אסור להטעות את הילד, אחרת האמון בהורים יאבד. ואז ילדים באמת מרגישים את מצב המבוגרים. ואם מבוגר חווה אובדן, אז הילד מבין שמשהו קורה, ומתחיל להיות עצבני שהוא לא יכול להבין את הסיבה.
יש צורך להודיע לילד על המוות בהקדם האפשרי. ילד מתחת לגיל 7 עדיין לא יכול להבין לגמרי שהמוות הוא לנצח. וילדים לא יודעים לחוות זמן רב ועמוק כמו מבוגרים. לכן הם יקבלו את החדשות עם תפישתם הילדותית של העולם. כדאי להסביר לילד מהו מוות. מה יהיה הסבר זה תלוי במבוגרים. מתוך רעיון המוות שלהם (אתאיסטי או דתי). יש לתת מידע במינונים, אך אם יש שאלות, נסה לענות עליהן בצורה מדויקת וקלה ככל האפשר. ואל תשכח שאם ילד לא שואל כלום, זה לא אומר שהוא לא מודאג. הוא רק מנסה להכניס לתודעתו מושג חדש בשבילו - מוות.
אך האם יש צורך לקחת את הילד להלוויה זו נקודת ראי. אין תשובה מוגדרת לכך. לדעתי, עדיף לא לקחת את הילד, אלא להסביר לו שרק מבוגרים הולכים להלוויה. אך בהמשך יש צורך לקחת את הילד לבית הקברות ולהראות את מקום הקבורה.
ואסור לנו לשכוח שלילד יש את הזכות לחוויות ולרגשות שלו. אנא הבין זאת. תנו לו את ההזדמנות לבטא את רגשותיו. ילדים לומדים הכל ממבוגרים. לכן, לא רק התנהגות הילד ברגע זה, אלא גם יחסו לאבל בבגרותו תלוי באופן בו המשפחה תתנהג במהלך חווית האבל. אם מבוגרים מעמידים פנים שלא קרה שום דבר נורא, אז הילד ילמד בדיוק את ההתנהגות הזו במצב זה, ואם מבוגרים, להיפך, חווים רגשות עזים מאוד, אז הילד עלול להיות מפוחד ויתנהג כך בעתיד. לכן, אתה לא צריך להתבייש לספר לילד על חוויותיך ולהראות את צערך, רק אל תמקד את תשומת הלב של הילד כל הזמן. אחרי הכל, החיים נמשכים, ואתה צריך להתכנס ולעבור הלאה. מבוגרים אחראים לא רק לעצמם, אלא גם לחייו המאושרים של ילדם.
