המתבגר הפך בלתי נשלט. מה על ההורים לעשות?
להבין את התינוק שלך
המהות של גיל ההתבגרות היא לא רק שינויים פסיכולוגיים, אלא גם שינויים הורמונליים. כל זה קובע מצב פסיכו-רגשי מיוחד מאוד של נער. נער בעצמו לפעמים לא מבין מה קורה איתו. הוא עדיין לא למד להיות מודע לרגשותיו ולשלוט ברגשותיו. וזה "על גבי זה" והעומס האולטימטיבי - בבית הספר, בחצר, במשפחה. מכאן - שינויי מצב רוח חדים ולא סבירים, אימפולסיביות מוגברת.
המתבגר מנסה לתבוע את עצמו, ועל בסיס סכסוכים מתמידים עם אחרים - מבוגרים ועמיתים. עם זאת, הוא עדיין לא יודע כיצד לצאת נכון מהסכסוך, להתנהג במצב שנוי במחלוקת. ואין מי שילמד זאת למעט הורים, שהם עצמם חייבים להפוך לדוגמא ולהראות מודל בונה של התנהגות, להיות יועצים ולתמוך בילד בגיל ההתבגרות הקשה. וצעקות, עונשים, איומים לא יעזרו - להפך, הם רק יחמירו את המצב של מרד העשרה.
להבין את הסיבה
למרד העשרה ולאי השליטה יש תמיד סיבות ספציפיות. עבור ההורים, התנהגות זו צריכה להיתפס כשיחת השכמה. אבל הקריאה היא לא לחזק את השליטה, להעניש ולרסן את הילד שהכה את הידיים. זהו אות למצוקה פסיכולוגית ולבעיות ביחסיך איתו. הרי מרד העשרה אינו מתעורר ללא סיבה. אם עוד לפני גיל ההתבגרות נוצרו יחסים חמים ובוטחים עם הוריו, הוא חי לעצמו חיים מלאים ומעניינים (לא רק עם "האינטרסים המשפחתיים" שלו אלא גם עם האינטרסים שלו, לפעמים "מוזרים"), מוקף בחברים, לאחר מכן, לאחר שחצה את סף גיל ההתבגרות, הוא יתמודד עם קשיים ועימותים, אך תמיד תדע מה יקבל ההורים כפי שהם. לכן, פשוט אין סיבות לחוסר שליטה ופירוק היחסים עם ההורים!
זה עניין אחר אם שררו קיצוניות בחינוך. משמורת וטיפול מוגזם בילד, כמו גם אווירת החומרה והאיסורים, מובילים לכך שאדם כבר נכנס לגיל ההתבגרות עם הערכה עצמית מעוותת. במקרה הראשון מעריכים אותו יתר על המידה, ובשני, ככלל, מזלזלים בו. כלומר, האשמת הילד ב"חוסר התאמה "מסתבר שההורים עצמם" העלו "חוסר יכולת כזו. ומכיוון שההתארגנות הפסיכולוגית של נער קשורה ישירות לגיבוש הזהות וההערכה העצמית שלו, אז כל הבעיות שנצברו בתחום זה ירגישו את עצמן כשהם נכנסים לעידן קריטי.
אמון על עקרון האמון
לפיכך, אותם מתבגרים שאינם חשים אמון מצד מבוגרים או שחווים טינה נסתרת על "בגידתם" של יקיריהם הופכים להיות בלתי נשלטים. לא מרגיש תמיכה של יקיריו, מרגיש איום על עולמו הפנימי, גיבוש הזהות, המתבגר מנסה להגן על עצמו. והיא מתנהגת על פי העיקרון "ההגנה הטובה ביותר היא התקפה." הוא עושה זאת, כמובן, באופן לא מודע, לא לרוע. פשוט, הם לא לימדו אותו בדרך אחרת. לכן, הדבר החשוב ביותר בתקשורת עם נער הוא לא לאבד אמון הדדי, כל אחד צריך לעשות צעד לקראת פגישה - גם המתבגר וגם ההורים. העיקרון שממנו ניתן להמשיך "אמון על אמון"!
שיחה אינטימית
שיחה מלב אל לב, חיפוש נקודות מגע עם ילד כמעט מבוגר, רצון כן להבין אותו יעזרו למצוא את הגורם לבעיה. למד להקשיב ולשמוע את הילד, אל תתעלם מצרכיו, אל תתרחק מאי הבנה ועונש. תן למתבגר להרגיש תמיכה ואהבה, להאמין להם, המתבגר ישתנה משמעותית, יקבל אמון בך ובעצמו, מה שאומר שהוא יהפוך רגוע יותר, מאופק.
עזרה למומחים
אם אינך יכול להתמודד עם הבעיה בכוחות עצמך, הקשר עם המתבגר אבד, פנה לפסיכולוג בגיל העשרה. הוא בהחלט יעזור לכם למצוא את הפיתרון הנכון ואת הדרך להחזיר את האמון ההדדי ואת "מזג האוויר בבית"!
