לעתים קרובות סבים וסבתות מבקשים לתת עצות טובות או להציע עזרה, מתוך אמונה שהם יודעים הכל על גידול ילדים. במקרה הטוב, ההורים מקשיבים לדאגה כזו או מתעלמים ממנה, במקרה הרע, הכל מסתיים בסכסוך. עדיף לא להתווכח על שיטות החינוך, אלא לתת לנכדים את מה שאמהותיהם ואבותיהם אינם יכולים להרשות לעצמם.
הוראות
שלב 1
דאגו לחינוך התרבותי של הילד. לא סביר שההורים יספיקו לבקר בתערוכות ובתיאטראות שונים. רק נסה לא להטיל את הנכסים שלך על הנכד שלך. אם אתה אוהב אופרה, זה בכלל לא אומר שהילד יתייחס אליה באותה התלהבות. אם הנכד, בשל גילו, אינו יכול, לדעתך, לבחור נכון, ואז בדוק מקרוב את תחומי העניין שלו. אם הוא אוהב לצייר, הרי שגלריית טרטיאקוב בהחלט תשמח אותו. אבל ככל הנראה חובב הכדורגל והמשחקים הפעילים ישתעמם שם. עם זאת, אין זה אומר כלל שילד כזה אינו מקבל אפשרות להכיר את האמנות. פשוט דחו את הפעילות הזו לרגע בו הילד רוצה במודע להרחיב את אופקיו.
שלב 2
קח על עצמך את החינוך המוסרי של נכדך. נסה להדגים לו כמה חשוב להיות אדיב, הוגן ורחום. לטפטף בו אהבה לבעלי חיים, לטבע ולניקיון העיר שלך. רכישת חיית מחמד, עץ נטוע משותף, סידור גינה ליד הבית יכולים לעזור לכם בכך. כדי שלא תנסו להראות לילד, נסו לא להכריח אותו לפעילות כלשהי. זה רצוף העובדה שתאבד לצמיתות את המיקום של הילד והוא יפסיק להקשיב לך.
שלב 3
לא משנה עד כמה זה נשמע חסר השכלה, אבל … פינקו את הנכד שלכם. בדרך כלל, הורים מנסים לא לאפשר לילד יותר מדי, כדי לא לקלקל אותו, אך לעיתים יש צורך בסטייה קטנה מכללים לכל אדם. נסה לא להגזים, אבל יש לך את כל הזכות להודות בדברים הקטנים. יש לזכור שהתנהגות זו מתאימה רק באותם רגעים שאינם חשובים להורים. יתרה מכך, אתה נותן לילד שלך את מה שההורים לא יכולים להרשות לעצמם. זה חל לא רק על הצד החומרי של החיים, אלא, למשל, על טיול לא מתוכנן לארץ.
