תוקפנות בילדות היא נושא חשוב, מכיוון שהתנהגות כזו אצל ילדים, המתחילה בביטויים עדינים, הופכת בהדרגה לבעייתית יותר ויותר ולובשת צורות חריפות. פסיכולוגים, אנשי חינוך, רופאים מציינים גידול במספר הילדים עם התנהגות זו.
תוקפנות בילד היא סימן בטוח למועקה רגשית, אחת משיטות ההגנה הפסיכולוגית העומדת לרשותו, אם כי לא מספקת. התנהגות הילד יכולה להיות פרובוקטיבית - מבחינתו זו דרך להקל על החרדה המצטברת, הלחץ הנפשי-רגשי.
גורם לתוקפנות בילדות
להלן שמות הסיבות להופעת התנהגות תוקפנית אצל ילד:
- לידה עם פתולוגיה, מה שמשאיר השלכות בצורה של נזק מוחי;
- גישה שגויה במשפחה כלפי גידול ילד;
- הידרדרות תנאי החיים במונחים חברתיים;
- חוסר תשומת לב מצד מוסדות הילדים לתנאים הנוירופסיכיים של התלמידים.
למרות העובדה כי העניין בבעיה זו מנקודת מבט מדעית הולך וגובר, לרוב, הצעדים מצטמצמים לשיקולים תיאורטיים לגבי הגורמים להתרחשותה וכיצד היא באה לידי ביטוי. וכמות קטנה מאוד של מחקר מבוססת על ניסיון אמיתי של תיקון המצב או נקיטת אמצעים למניעתו. יתר על כן, עבור ילדים בגיל הרך, תיקון התנהגות בזמן יכול להיות חשוב ביותר, מכיוון שתוקפנות אינה תמיד הנורמה עבורם, אלא היא בחיתוליה.
משחקים שיעזרו להפחית תוקפנות
בין הטכניקות המשמשות להפחתת התנהגות תוקפנית אצל ילד, ניתן להשתמש בטכניקות שונות מאוד. זו הפגנת התנהגות ללא תוקפנות, ודיון עם הילד על המצב הקיים, ואף התעלמות מוחלטת מהתנהגות לא רצויה. את ההשפעה הגדולה ביותר ניתן להשיג על ידי משחקי חוץ, אותם יש לבחור בהתאם לגיל הילדים. משחקים יכולים להיות כאלה, למשל.
לילדים בגילאי 3-4, משחק עם כריות הוא תועלת רבה - זו מעטפת בטוחה ונגישה לחלוטין לכולם. המשחק "לדפוק את האבק" - המשתתפים מקבלים כרית אחת, כביכול מאוד מאובקת, שעליו לנקות, מכים כראוי.
ניתן לעודד ילדים מעל גיל חמש לשחק תקיפה במבצר אם יש להם מספיק פריטים בלתי שבירים לבנות. אלה יכולים להיות כריות ושמיכות, כיסאות, קוביות, בגדי חורף. הכן כדורים - "כדורי תותח". בתורם, המשתתפים זורקים "כדורי תותח" למבצר עד שהם מצליחים לשבור אותו לרסיסים. עם כל זריקה מוצלחת, אמורות להישמע קריאות ניצחון רמות.
משחקי חוץ עם צרחות רמות עוזרים לזרוק את האנרגיה המצטברת, שאחרת מביאה לתוקפנות, מטופשת
מבוגר, שמתמודד עם האגרסיביות של ילדים, צריך לנסות להפחית את הלחץ, לנסות להחליק את המצב. לשם כך עליכם קודם כל לשמור על הרגשות שלכם בשליטה - זה יעזור לשמור על יחסים תקינים עם הילד, ולא לתת דחף להמשך התפתחות המצב, ולפעמים זה מראה שהמבוגר עדיין נשאר אדון ה מַצָב.
